שבוע קודם לכן היה הראשון באוגוסט 2002, יום הגיוס.
אימא התחילה לבכות כבר בבוקר,מסכנה , הילד שלה מתגייס, אני עומד בפני שלוש שנים קשות, מרתקות, אבל בעיקר עמוסות, והיא?- היא עומדת בפני שלוש שנים דואגות. כדי להוסיף שמן למדורה אבא שלא כל-כך טוב בלהרגיע אותה חוזר ואומר לה:" תירגעי הילד חוזר בשבת, הוא לא נוסע לשטחים".
אני כמובן לא הבנתי מה יש להיצטער או לחשוש פה, בשבילי הצבא היה התכלית של כל שנות קיומי עד עכשיו, חיכיתי בקוצר רוח להתגייס,ללבוש מדים ו... בעצם לא ידעתי למה בדיוק אני מחכה...אבל דמיינתי שזה יהיה מגניב... הרבה ציפיות ואנשים ליוו אותי לתחנת הגיוס בבית החייל בירושלים, כשהגענו לשם, נזכרתי שהייתי משחק שם כדורסל עם אבא,בימי שישי, חשבתי שזה מוזר שדווקא כאן, איפה שהיינו משחקים "חיובים", "אחד על אחד" ו"שמונה חמש שלוש"- אני מתחיל את דרכי הצבאית, המקום היה בעיני עד עכשיו סמל הכיף והחופש, בבוקר אחד בהיר,ורגיל למדי הכל משתנה, בעיקר המשמעות.
אבא התרוצץ סביבי ללא הרף, מספק לי תערובת של עצות, ממתקים, קמיעות מזל, אל תשכח לרשום את עצמך בדוכן של האגודה למען החייל, יש להם כל מיני מבצעים ומתנות, חבל שתפספס... אתה רעב..? נקנה לך משהו לשתות? ...תגיד לי, אלה גם צנחנים?, לקחת את הקמע של הרב כדורי?... אל תשכח לקחת את החוברת פרשת שבוע של מוטי אלון- שיהיה לך מה לקרוא בדרך... אתה רעב? נקנה לך משהו?...
סבתא יהודית עמדה בצד וצילמה את כולם, היא לא רצתה להתערב ממש ... אבל גם לה היה חשוב ש...לא תקח את הדברים קשה מדי היא אומרת ,לפעמים
אתה חוטף עונש בלי סיבה ו... לא צריך לקחת ללב...- על מה היא מדברת ?אני חושב לעצמי, למרות ההינהונים שאני מפזר לה- דבריה נראים לי מנותקים מהמציאות- איזה עונש? , אני החייל הכי טוב בצה"ל!,צבא הגנה לישראל כולו מחכה לי , את לא יודעת סבתא? היום הוא יום חג למדינה! ,רק הרבה זמן אחר כך למדתי על בשרי את חוכמתה של סבתא.
סבא אריה עשה מה שהוא תמיד עושה כדי לשבור את הקרח- סיפר בדיחות קרש, צחקקתי בנימוס למרות שלא הבנתי חלק גדול מהם , הייתי יותר מדי לחוץ ומרוגש מכדי לדון בדקויות ההומור ההונגרי שלו, כל אחד מהם התמודד עם הבלתי ידוע שלי בדרכו הייחודית, פתאום שמתי לב- שאם אני שם לב לכל זה , זה אומר שכולם מתרגשים הרבה יותר ממני, זה היה גילוי שמצא חן בעיני.
הרמקול פלט שמות, בסוף -גם שמי נקרא,עכשיו עמדתי מול אבא, חשבתי שידעתי מה הוא מרגיש:" אותו רמקול שקורא, אותה התרגשות,ואותה מצלמה נצחית שאולי הפירמה שלה השתנתה אבל גם היא בת משפחה קבועה,
ובלחיצת כפתור מנציחה ברגע שני גברים מתחבקים.
הדור שלו חלף,זהו רגע ההכתרה של הדור הבא, אותה גאווה שזיהה אבי בפני עכשיו, היא זו שלפני עשרים ומשהו שנים זיהה בפניו אבא שלו.
אבא הסתכל בעיני הצעירות, הלוחמות, והרגיש זקן כל-כך , רציתי להגיד לו שאני מבין אותו, שגם אני בוודאי אעמוד כאן, עוד דור- כמוהו.
במקום זה שתקתי,"בוא- אני אברך אותך" אמר לי הקול האהוב כל –כך,
רק תחת ידיו החזקות העוטפות אותי הרגשתי איך הדמעות נמלטות לי , הוא עצם עינים וכשמבטו לשמיים הנישאים מעליי, ברך אותי-, אלא שהפעם הברכה היתה אחרת - איטית יותר ורועדת, כמו קיבלה כל מילה את הכוונות העתיקות ביותר מכל האבות הקדומים-
"יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום."
תגובות