פתאום, שחקים כחולים ושטופי - השמש, מתעבים - ענן סגריר ואפלולי; הגשם, מתחיל לרדת בהביאו עמו את ברכת - החיים. מימיו הקרירים, מפילים טיפתם על הארץ; משקים את השדות, שצמאו; מרווים את האדמה החרבת ואת החולות, שנצרבו. נחלי - האכזב - מתמלאים להם, שצף; על פני מדרונות - ההרים נישא לו הסחף הגועש. הגידולים שבשדה - שוברים את הצמא ומקבלים את מטענם של החיים החדשים. עצי - הפרי תפחו את ניצניים; הבשילו את הפרי, שצמל - נעשה. הדשא הירוק - כיסה את הקרקע והשיחים שיבשו - חזרו לחיות. ברכת - הגשמים נישאת אלינו ואיתה - רוח רענן של החיים; מה שנצרב לו בשמש, היא משקה ומחזירה לאיתנו. שיוסיפו הגשמים לרדת; את ברכתם, שיוסיפו לשאת. שלגנים, בלב שממה נצרבת - ימשיכו להזרים את החיים. הנהרות ונחלי - השצף, שזרימתם לא תיפסק, לעד! שדשא, ימשיך להקרין ירק ואילנות, שעלוותם לא תיבש. ברכת - הגשמים, היא הרוח, שנושאת בתוכה את משב - החיים רעננים!..