מאת עינת טמסות
בעירי נשב השקט
מכוניות שחרקו בגלגליהם אספלט,
עומדות עכשיו לצדי הבתים.
באבני המדרכה
דעך כבר קצב הזמן,
אנשים פוסעים אל הים.
רוח עדינה נושבת
בצמרות עצים,
נושאת בחיקה ניגון עלים נעים.
המזמין ישיבה בספסלי השדרה
לשיחת רעים על אודות החיים,
בסוף יום.
