לבדו
מעל ראשו
צל הסורגים
ורעדו
גם יאושו
בסערה מתפוגגים
בחוץ יש עיר זרה
למעלה יש כוכב
וקרן אור קרה
נופלת על פניו
רק אנחה קצרה
מתוך זקנו השב
ומול פלדה סגורה
הוא עוצם עיניו
והשנים הארוכות
עומדות עכשיו
בעצב וכלימה
כולו חולם חולה
הומה אימה
הנה זה תם
בתא נשכח
דמעות כמו פנינים
לב אבן חם
לב אבן רך
ומול עיניו עולה
ברגעיו האחרונים
האיש אשר
רצח.
תגובות