לאחר רגיעה קצרה בכל הנוגע לרגשות,
התקיימו לבסוף - כל אותן חששות.
לאחר שהשתכנעתי שלא עת היא להחשות,
אותן מחשבות השתלטו עלי - ושוב אותי מייאשות...
אחת אחר השניה הן באות והולכות,
צדיקות ונחמדות - ממש כמו מלאכות.
חִנן עולה על כל דמיון - ניצבות כמלכות,
חדורות אמונה - כמי מעיין מזוככות.
השאיפה היפה הזאת - לטוהר ולתמימות,
והחפץ הנקי - להתחבר לשם שלמות.
עם הצורך הטבעי - בקשר עם חמימות,
משבשים את חיי ומציבים אותי בעימות.
ועוד פעם מסתובב בין מציאות לדמיון,
מתגלות אלי בכל עת - כאילו אני בחזיון.
הרגש לא סובל מרות, הוא לובש מגן ושריון,
הוא חולק על הדרך - מתנגד לכל הגיון.
