אשה אלמונית

נעימה וחייכנית

באה יום אחד לשאול על איזה פרח

ומדבר לדבר.. תוך כמה דקות-נשבר הקרח..

יש לה ילד פה ילד שם

אותם תראה לעיתים

ועוד כהנה וכהנה,

כל מיני פרטים...

בת כמה אני, תבקש שאנחש

66?

וכך שתינו מנסות

להיות מנומסות.

יום אחד,מספרת לי הגברת

אמרתי לבעלי

מגיע לי

להתאוור

אז לפני שידבר

בדקתי את הבית, סגרתי את הגז

ויצאתי, לפני שירגז.

הוא לא כל כך אהב, להרגיש נעזב.

הספקתי קצת להיות

בין החנויות

התאוורתי וחזרתי.

קראתי:

קום זילבר הנה הגעתי, בוא נדבר..

אבל זילבר כעוס

הוא לא בענין של נימוס,

לא מוותר, לא מדבר.

טוב

זה קרה לרוב

אז כשהטלביזיה ברקע פתוחה

אני ממשיכה

להכין ארוחה

עורכת שולחן

וקוראת כל הזמן

קום, זילבר... תתעורר

בוא לאכול ולדבר,

די זה נמאס

כמה זמן תכעס?

אבל מה-- שקט ודממה.

טוב.... לקצר

אני אספר

מה קרה לזילבר--

לא נחשתם בודאי

שאת זילבר--לקח אדוני,,

וזה מה שקרה באמת-

המסכן לא כעס--המסכן מת

ואחר כך מה שקרה

באה המשטרה

כמו שקורה לעיתים

ועוד כהנה וכהנה

כל מיני פרטים..

אני מאד מקוה

שהאשה החביבה

תעבור שוב בסביבה

כי אזני קשובה

לאשה נחמדה

נעימה ובודדה

ואני אף פעם לא אגיד לך מפה או לכי-

כי בסוף שיחתנו-

היא נשקה לי על הלחי.