[ליצירה]
כל כך שונה העולם בין הגברים לנשים.
הגברים הם השותקים במהלך הימים,
הנשים הם הדוברות... לעיתים ללא הפסק.
אך מדהימה העובדה
שדווקא בין הגבר לאישה
נאלמת האישה והגבר מדבר.
וכמו בשיר שכתבת יורם
השתיקה... מזמינה דיבורים.
השיר שכתבת ממש יפה,
הוא לא רק מנקודת ראות של גבר..
אלא גם נקודת ראות... מגובה השנים.
וזה יפה.
[ליצירה]
הי..... אני מכיר את הרגשות האלה.....
עצה אחת אני אכתוב:
אל תתני לשום דבר לכאוב,
תסתכלי על ה-כל במבט של שמחה,
לדעת שהכל יצא לטובה.
ולמרות שרבים פיתויי העולם...
אל תתני להם להכנס לך לדם!
כי את חזקה מכל פיתוי,ובעזרת אבא היושב במרום,
תוכלי לעבור כ-ל! מחסום.
לא להשבר!
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
במשבר..אין במו להתרפק על יושב המרומים.
להרגיש שכל תנועה שלך,כל מילה שנחנקת בגרון,
כל דמעה התלויה בזוית עין...מגיעה אליו.
ודרך התפשטות,פיזית רוחנית,את מגלה נשמתך..
ומתחברת לה-ו-י-ה...ואז....קל יותר לעבור משבר.
יפה...
תגובות