חשופה לעינייך, חברה
את רואה הכל מבעד.
פי נעול, אך נפשי סוערת
ואת יודעת זאת
יודעת ושותקת.
היום כבדרך אגב,כמשיחה לפי תומך
גילית לי-
שקופה אני בעינייך מלאות התבונה
את אומרת את אשר אני חשה
ואת הנעלם מרוממת לאור.
נבהלתי נפחדתי
חזרו בי רגשות המסתור שהרגיעוני.
כמו נדנדה שעוצרים בבת אחת.
וחייכת ואמרת :"אבל עכשיו כבר אחרת"
ופתאום נזכרתי בזהובת שיער
שלפני כן אמרה לי שאני ניראת
תמיד שמחה
תמיד?
שמחה?
אני לא מכירה אותי ?
את לא מכירה אותי?
ואולי הכיסוי שלי עוזר לי
להתכונן לצליל הנכון
שלא יצרום לי
וגם הבכי נעים לי יותר שהוא מרוב צחוק.
וכך מחייכת לחלל
ותוהה לעולם
נימי נשמתי
מתבהרים בחלקם
