מול את הלב הערל
העומד- דומם
המחריש
ונפח בו תוגה וחדווה
שמחה ויגון
רוממות ודכאות
שיתוף ואצילות
בקע את מעטפת הציניות
האלימה, האילמת
ועשה אותי עבד נאמן
לקדושת כבוד שמך
משורר תקווה .
-
אנחנו החומר ממנו עשויים החלומות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תכל'ס [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין, המרחב האורבני לכאורה מפזר אותך, אבל בעצם מוציא ממך את היצירות הכי טובות כמו המן הרשע צורר היהודים- שאמנם עשה להם צרות אבל למעשה צרר אותם בצרור אחד... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומעורר מחשבה מקסים ומעורר מחשבה לדעתי מה שקשר כ"כ את הילדה לדימויים הקסומים שבסיפור היה ההבנה שלה שזוהי תמונת המציאות כפי שהיא , כלומר- מבחינת הילדה, התיאורים ששמעה היו הצורה הבסיסית והראשונית של מה שראתה, שמעה, הרגישה, או במילים אחרות - הדבר הכי ק ר ו ב לתודעה שלה, (ולכן עולה תחושת שבר כל כך חזקה). ואנחנו ה-'מבוגרים' , דווקא ה ר י ח ו ק שלנו מהמימדים הסמויים והנעלמים הללו הופך אותם (ואת הסיפור הזה...) לכ"כ יפים ונוגעים לנו. השאיפה היא שבסופו של דבר לא תהיה ה ת נ ג ש ו ת בין שני אפיקי התודעה השונים כל כך (הילדה-התלמידה והמבוגרת- המורה) אלא ה פ ר י ה , פשט עמוק שצומח מתוך מורכבות בלתי פתירה... [ליצירה]
- [ליצירה] מכירה את שירו של יצחק שליו "בהרים" ?(מופיע בספרו "מעשן את מקטרת רעי") נראה לי שהשכלתם לגעת באותן נקודות עומק... [ליצירה]
- [ליצירה] אשכרה אגדה. במציאות נשים יפות ומסתוריות בעיקר לוקחות. וזהו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה אהבתי במיוחד את הפיזור של השורות- בחלק הראשון את נותנת מרחב יצירה גדול למילים ולמחשבות ארוכות יחסית שמתפתחות לאט החלק השני, שמתאר את הפניה שלך לילדה והשיח שלך איתה , דחוס יותר ובנוי בצורה של פינג-פינג התרשמויות. 2 השורות האחרונים בהם סיכמת את המפגש היוו סוג של סינטזה בין החלקים הקודמים-הן מצ"א מעבירות תאור של משהו מאוד ברור שקרה אבל גם יוצרות אפקט של תחושה ומחשבה שממשיך להדהד אחרי הקריאה [ליצירה]
- [ליצירה] הצד שני של האי-שיוויון ואולי הוא דווקא מחכה לסימן, אולי האדישות החיצונית היא דריכות פנימית, לחיוך, למבט, למשהו אחר? [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה חזונו של הרב קוק,באורות התשובה - על משוררים ואמנים שיביעו ביצירותיהם את הכאב והחדווה, הצמיחה והיסורים בתהליך התשובה - קורם עור וגידים. [ליצירה]
- [ליצירה] אח, סטולפר.... שנזכה!! [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי אתה בעצם טוען שהבית הוא מערכת כל כך עמוסה וטעונה בהקשרים, זכרונות וחוויות, והנוכחות הזו כ"כ טעונה ומלאה, עד שהיא מייצרת שתיקות ופאסיביות אצל האנשים שחיים בסביבה הזו? [ליצירה]
תגובות