שלומי ורעות, התחתנו מזמן (כבר לפני שנה וחצי) ומאז החתונה
הם לא מפסיקים להפציר בי שאגיע אליהם לשבת.
סוף סמסטר א´ בשנה הראשונה של משפטים בבר אילן,
בלחץ של המבחנים של המבחנים ועבודות,
אמרתי לעצמי שאני חייב שקט מהאחים הקטנים בשבת.
הרמתי טלפון לשלומי "שלומי, זוכר שהצעתם שאבוא שבת?"
"כן" "מה דעתך על השבת הקרובה?" "בטח! אני רק אודיע לרעותי,
היא תשמח". השבוע הקרוב עבר בכתיבה של
עבודות שצריך להגיש וכן בלימוד למבחן גדול שבוע הבא.
יום חמישי בלילה, טלפון, זה היה שלומי, הוא שאל
אם לא אכפת לי לישון בסלון כי כנראה שחברה
של רעות מגיעה לשבת (הנשואים האלה אף פעם לא מפסיקים
לנסות לשדך את חברים שלהם) אמרתי שבסדר.
יום שישי סיימתי איזה משהו קטן באחת העבודות
ארגנתי תיק ויצאתי. הגעתי לבית של שלומי,
היא כבר הייתה שם, נעמה, לבושה בחולצת 3/4, וחצאית
מטאטא - דוסית.
במהלך השבת גיליתי שהיא לומדת פסיכולוגיה
(הטרנד החדש, חינוך מיוחד שזה כבר פאסה) בבר אילן
ושהיא למדה במגדל עוז (שמתאים לאופי הגושניקי שלי, על אף
שלא למדתי בגוש). השבת הייתה מעולה,לא יכלה
להיות טובה יותר, בית נחמד מאד, אפילו הספה נהייתה כל כך נוחה
הייתי בשמיים. יום ראשון חזרתי לשגרת לחץ המבחנים
מחר המבחן הגדול. לקחתי את הסיכומים (שכמובן לקחתי מאיזה אחת
שבאשקרה הקשיבה) והתחלתי לחזור עליהם. הייתי כל כך
עייף ולא מרוכז ומנקר כל שניה, דמותה של נעמה הופיע לי
בראש. היססתי ואז אמרתי, מה יש לי להפסיד,
הרמתי טלפון לשלומי ביקשתי את המספר
הוא התרגש (ידעתי שהם ניסו לשדך) ונתן את המספר.
חייגתי בהיסוס רב, מצלצל, "שלום" "נעמה?" "לא
זאת אחותה. נעמה יש איזה בחור בטלפון בשבילך" פדיחות,
"שלום" "הי, זה איתן. היינו ביחד אצל שלומי ורעות...את זוכרת?"
"בטח שאני זוכרת" דיברנו, ובסופו של דבר יצאנו לדייט,
אחד המוצלחים!.
פתאום טלפון, התעוררתי ערימת הסיכומים נפל לי מהיד
אוף, לא למדתי כלום. הטלפון עוד פעם,
"?הלו" "הי, זאת נעמה. היינו יחד אצל אצל רעות ושלומי... אתה זוכר
תגובות