בגיל שבע זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו מספר בדיחה, אתם יודעים ילדים קטנים אוהבים לספר בדיחות. אבל זאת היתה בדיחה שבאמת הצחיקה, היה לו את הטיימינג הנכון, קצב דיבור שהשתנה עם עלילת הבדיחה ויכולת נפלאה להבריק בפאנ'צ ליין. מאז שאני זוכר אותו, עוד כשהיה קטן יותר, הוא תמיד היה דבוק לטלוויזיה, בכל פעם שבכה ולא ידענו איך להרגיע אותו, פשוט הושבנו אותו מול המרקע המרצד והוא מיד השתתק. היום ברור לי כבר שהוא למד הכל משם. חבל רק שעם כל הכישרון שלו, זה מה שיצא ממנו... בהתחלה היו לו בדיחות נורא מצחיקות, האורחים שלנו היו מתגלגלים מצחוק, הוא היה מן מופע צדדי של ערבי האירוח שלנו. תמיד יש את ההורים שקוראים לילדים שלהם להכיר את האורחים, ואז מכריחים אותם לשיר את השיר החדש שלמדו בגן. אבל את טומי מעולם לא היינו צריכים לשכנע, בהתחלה הוא היה מגיע לסלון, מעט מבויש, לבוש פיג'מה ועם ראש מורכן, מספר איזו בדיחה או שתיים והולך לישון. אבל לאט, לאט המופע שלו השתכלל, כשידע שבערב מגיעים אלינו אורחים, הוא היה עמל כל היום, מכין לעצמו כרטיסיות, מתאמן בחדר, הוא אפילו הכריח אותנו לקנות לו פפיון קטן ואדום כדי שהוא יראה כמו אלה מהטלוויזיה. לקראת השעה תשע וחצי היינו קוראים לו לסלון, אחותו הקטנה היתה מכבה את האורות ומכריזה על כניסתו, הוא נראה אז כל כך חמוד, עם כל הנמשים שעל פניו והפיג'מה הירוקה שקנינו לו בלונדון, לובש פפיון אדום ומחייך חיוך שהסגיר את שיני החלב שכבר נשרו. פעם אחת הוא אפילו אימן את חץ, הכלב שלנו, לעשות עצמו מת בכדי שיתאים לו לבדיחה. כן, האורחים נהנו אצלנו מאוד ועד מהרה הפכנו ללהיט של ערבי האירוח. כולם רצו לראות את המופע של הג'ינג'י הקטן, אפילו חשבתי שכדאי למכור כרטיסים, אבל כשהעלתי את הרעיון, רוחמה נתנה לי מכה בכתף והבנתי שעדיף שאשתוק. טומי, אף פעם לא היה תלמיד ממש מוצלח בבית הספר, רוני אחותו הקטנה היתה השקדנית של המשפחה והוא, כמובן הליצן. בגיל 17 הוא החליט לנטוש את בית הספר, הוא טען שלא נותנים לנפש האומנותית שלו להתפתח שם. כמובן שהיה לנו ריב מאוד גדול על זה, רוחמה בכתה המון אבל למרות הכל היתה לי הרגשה שיהיה בסדר. הרי יש לו כישרון ולא לכל אחד יש את הטיימינג שלו. לבסוף הסכמנו שלפחות ילך ללמוד משחק, כדי שיוכל לשפר את המופע שלו. הוא למד שנתיים בבית ספר בשינקין והמורה שלו אמר שהוא מעולם לא פגש במישהו עם יכולת לספר בדיחות כמו שלו, הפאנצ' ליין שלו פשוט מדהים. במסיבת הסיום נתנו לו לעלות לבמה ולספר כמה בדיחות, הקהל התגלגל מצחוק, כולם שם אמרו שהוא היה אפילו, יותר מעניין מהמופע עצמו. כשהגיע הזמן שלו להתגייס, הוא נכשל במבחנים ללהקה צבאית, הם לא היו צריכים שם קומיקאים ולשיר זה לא הקטע שלי הוא אמר ובישר לנו שהוא לא מתגייס מפני שהם עלולים לעצור את התפתחותו ככוכב תקשורת. רוחמה לא הפסיקה לבכות ואני לא הייתי מוכן לשמוע, אני הייתי בגולני ושהבן שלי לא יתגייס? מה יגידו החבר'ה מהמילואים? אבל הפסיכולוגית שלו אמרה לנו שהוא לא מתאים למסגרת הצבאית ושאולי עדיף שכך, הרי היא בעצמה אמרה שהוא הפציינט האהוב עלייה ומהבדיחות שלו פשוט בא לה להשתין במכנסיים. בגיל 22 הוא קיבל חצי שעה מופע במועדון ליד התחנה המרכזית הישנה, בכל יום חמישי בשמונה וחצי המקום היה פשוט מפוצץ, אנשים צחקו עד ששרירי הפנים שלהם החלו לכאוב. מהר מאוד המופע שלו הפך לשעה ושנתיים אחרי זה אפילו הגיע מפיק חשוב מהטלוויזיה לראות את הפלא הג'ינג'י שמפיל את האנשים מהכסא. הוא התקדם לאט, לאט בסולם, בהתחלה היתה לו פינה קבועה בתוכנית האירוח של רביעי בשש. אחר כך הוא התקדם לספר בדיחה שבועית בתוכנית של הדוגמן היפה שמופיע בחמישי בערב. המפיקים אפילו תכננו שהבדיחה שלו תשודר בדיוק בזמן הפסקת המחצית במשחקים של מכבי, כדי שלאנשים לא תהיה דילמה מה לראות. הכל נראה היה שהולך לו מצוין, בינתיים רוני סיימה את המאסטר שלה בפיזיקה גרעינית ורוחמה הפכה להיות האמא של הג'ינג'י מהטלוויזיה. בגיל שלושים הוא סוף כל סוף קיבל תוכנית אירוח משלו, ההתחלה היתה הצלחה מסחררת, הוא פתח במונולוג שכלל 4 בדיחות אקטואליות לאותו השבוע ולבסוף בדיחידה שעליה ענה בסוף התוכנית. בתוכנית הוא אירח את כל המי ומי של המדינה, שחקני הכדורגל ותיאטרון, פוליטיקאים וחברי כנסת, שגרירים ודוגמניות. כולם שם ישבו מולו וצחקו. עד שיום אחד מבקר טלוויזיה מהעיתון ההוא, כתב שההומור שלו רדוד, שהוא לא מספר נכון את בדיחותיו ושאפילו הטיימינג שלו גרוע. המדינה כולה הוכתה הלם והג'ינג'י חמום המוח שלי לא נשאר חייב. הוא הלך לביתו של המבקר והניח שם פצצה, המבקר אישתו שני ילדיו והחתול נהרגו במקום. המדינה כולה נכנסה להלם, רוחמה בכתה והתראיינה בתקשורת בלי סוף, אף אחד לא ראה את זה מגיע, אם רק לא היינו מוותרים לו על הצבא זה לא היה קורה. המשפט עורר סערה ציבורית שאחריה החליטו לגייס את כל הנערים מגיל 17 לצבא כדי שלא ישתמטו וכל מי שסירב נשלח ישר לגולני. טומי נשלח לכלא שמור ליד כרמיאל ורוני שהתחתנה בינתיים עם הנכד של הבעלים של עלית, הצליחה לסדר לו תעסוקה בזמן שיהיה מאחורי הסורגים. היום, אם אתם רוצים לשמוע את הבדיחות שלו תצטרכו להשקיע חצי שקל במסטיק ורדרד, ולקרוא.