מהרדיו בקע קול פסנתר שניגן את "סונטת ליל ירח" של בטהובן. קולות הפסנתר ליטפו את העיר, פנס בודד בקצה הרחוב האיר ברכות את הכניסה לבניין שאליו נכנסה. הוא ישב לו ברכב, לבד, בחושך, מדי פעם עוצם את עיניו בכדי לחוש את הקשות הפסנתר על גופו. הוא הוציא קופסת גפרורים מתא הכפפות והדליק סיגריה שהאירה את פניו. צלקת קטנה מעל גבתו וכמה קמטים במצחו הסגירו את גילו המתקדם. הוא פתח מעט את החלון ונתן לצינת החורף להיכנס ולחדור אל עצמותיו, הוא סגר את מעיל העור שעל גופו ולקח יניקה נוספת מהסיגריה בתקווה להתחמם מעט. הסונטה כמעט הגיע לסיומה והוא כיבה שוב את עיניו כדי שאוזניו ירגישו את המוזיקה.
רעש מנוע העיר את תשומת ליבו, היא כבר היתה ברכב, הוא חיכה כמה שניות והתניע גם הוא.
קולה העדין של החצוצרה חדר לרכב, לאט ובזהירות מגששת את דרכה ב"חמישית של מאהלר". הוא נסע אחריה במרחק סביר בכדי שלא תבחין בו. כאשר פנתה ימינה פנה אחריה, כאשר פנתה שמאלה הוא אחריה, ללא כל ידיעה לאן תוביל אותו.
החצוצרה עיבתה את קולה והצטרף אליה סולן נוסף, קרן יער דק ליווה אותה באדיקות. היא נעמדה ברמזור והוא בלית ברירה נעמד מאחוריה, היא הביטה במראה האחורית ולרגע אחד מבטיהם נפגשו.
אל הסימפוניה הצטרפו כעת שאר כלי הנשיפה והגבירו את הקצב, היא החזירה את מבטה לכביש, הרמזור השיל את עורו ונשאר ירוק. המנצח סימן לכל התזמורת להצטרף ולבסוף לתוף שהכה בחוזקה ברכבו ונתן את האות לפתיחת המרדף.
קולם הדק של הכינורות נשאר לבד ופיזז בזריזות ברחבי מוחו. הוא לחץ על דוושת הגז בחוזקה, נותן למכונית להוביל אותו במהירות מסחררת. היא החלה נוסעת במהירות מטורפת ראשה נכנס לסחרור, מנסה להבין כיצד הוא גילה? כיצד ידע שהיא שם? ומה הוא מתכוון לעשות?
המנצח שוב סימן למתופף וזה הכה בדיוק כאשר הוא הכה במכוניתו על רכבה.
ההתנגשות ריגשה אותו, הוא חייך לעצמו בעוד הסימפוניה ממשיכה להתגבר.
היא הרגישה את המכה חזק, דמעות מילאו את עיניה, היא לא תוכל להמשיך לנהוג עוד זמן רב, היא תפסה את הטלפון הסלולרי והתקשרה.
מוחו פעל בקדחתנות, הוא הביט סביבו ברכב, פתח את תא הכפפות ושלף משם את האקדח שלו. הסימפוניה הגיע לשיאה ואז נדמה...
היא טעתה בדרך, בזווית העין הספיקה לראות שזהו רחוב ללא מוצא, אך כבר היה מאוחר מדי, הוא הספיק לסגור אותה מאחור.
היא יצאה מהרכב מביטה בקיר הגדול שחסם את סוף הסמטה וידעה בליבה
שתהיה חייבת להתמודד איתו.
הוא כיבה את רכבו ונשאר לשבת בפנים, בשקט, מביט בה מתפתלת מול הקיר וחוששת מהבאות. הוא הדליק סיגריה נוספת ולקח שאיפה ארוכה. הוא המשיך להביט בה. היא נעמדה מול הקיר, חוששת להסתובב ולהתמודד עם מבטו, היא חשה אשמה, בושה ופחד. היא שמעה אותו פותח את הדלת ומתקרב אליה.
הוא לקח את האקדח שלו ויצאה מהרכב, השקט בחוץ הכאיב לאוזניו, תחילה לא אמר לה כלום, רק התקדם כמה צעדים לעברה וכיוון את האקדח כלפיה.
היא עצמה את עיניה בחוזקה, והסתובבה באיטיות לעברו, היא פתחה את עיניה בזהירות והוא נגלה מולה, לבוש מכנסי ג´ינס שחורים, מעיל עור שחור ואקדח שחור עוד יותר מכוון לעבר גופה.
הוא הביט בה מסתובבת אליו לאט לאט, חושפת את גזרתה הדקיקה. הוא הביט בשמלה האדומה שקנה לה בשנה שעברה וזה הכאיב לו עוד יותר, דווקא עם השמלה הזאת היא בגדה בו.
היא הביטה בעיניו, "אני מצטערת" אמרה והפשילה שוב את מבטה אל הרצפה.
הוא לקח שאיפה נוספת מהסיגריה, זרק אותה לרצפה ומעך אותה ברגלו.
"שכבת איתו?" שאל בעוד ידו החלה לרעוד.
"כן" התשובה שלו פילחה את בטנו ושפכה את מעיו על הרצפה.
כעס החל מציף את גופו, כמו סכר שנפרץ ומציף את הנהר בברוטאליות.
הוא דרך את האקדח ועצם את עיניו, "סונטת ליל הירח" התנגנה שוב בראשו, דמעה החלה זולגת מעיניו.
היא הביטה באקדח, רואה אותו מושך את הפטיש לאחור, שומעת את ה"קליק" של הדריכה ומדמיינת את הלוע שלו מתקרב אליה ועוטפת את גופה.
הוא דמיין את הפסנתרן יושב ומתמסר לכלי, טופח קלות על כל תו, הופך לאחד עם הפסנתר, כפי שהוא הופך להיות אחד עם האקדח.
קולות סירנות מונוטוניות עולות ויורדות, הפרו את השקט והחזירו אותו אל המציאות. הוא הביט בה, לא מבין, מופתע ואפילו קצת נעלב, איך היא העזה לעשות לו דבר כזה?
האורות הכחולים לא איחרו לבוא ואיתם שלושה רכבי משטרה, השוטרים עצרו בחריקת בלמים, יצאו ממכוניתם והסתתרו מאחוריהן עם אקדחים שלופים.
קול צווחני נשמע מהמגאפון "אדוני, תשליך את האקדח, ולא יאונה לך כל רע"
רגליה לא יכלו לשאת זאת עוד, היא ירדה על ברכיה והחלה לבכות.
הוא הסתכל עליה, בוכה, מלאת בושה ומושפלת. הוא לא חשב שזה יגיע למצב כזה. הוא הרים את ידיו לאוויר והסתובב בזהירות אל השוטרים.
"אני זורק את האקדח" אמר והשליכו לאחור.
האקדח התעופף לו באוויר, מסתובב ומתהפך באיטיות כנגד חוקי המשיכה, כרקדן בלט אשר מבצע את מפצח האגוזים. האקדח נחת על הכביש ואיתו נשמעה קול ירייה אשר הדהד בסמטה הקטנה, ושבר את השקט. הוא הסתובב בבהלה וראה את גופה שרוע על הכביש טבוע בשלולית דם סמיכה ואדומה.
