אני רוצָה לסתור לך על הרגע
ההוא בו פגשתיךָ.
הייתָ שזור פרחים
ריחך- משכר גם את בעלי השיכר
מילותיך- נעמו עד אין סוף.
הייתָ כמו שיר בלי מילים
מנגינה ללא תוים
סיפור ללא חיים
ובכל זאת- נעמתָ.
את לא ידעת את אשר חשקה נפשי
בדממה מענגת
ראיתיך
רציתי שתאחזי את ידי
שתציעי לי מיטה נוחה
הבטתי עמוק לעינייך
מקווה שהמנטרה בראשי
תפעיל כח מאגי נסתר
לחיצה סמויה על כפתור הגורל
לחשתי באזנך מנעמים
ניגנתי ניגון רווקים
רציתי אותך את כולך
לזמן בלתי מוגבל
סתרת על לחיי
"סוטה"!
את כל ערגתי אלייך כלאת במילה אטומה
ואני עייף
מנשים לא מבינות
[ליצירה]
את לא ידעת את אשר חשקה נפשי
בדממה מענגת
ראיתיך
רציתי שתאחזי את ידי
שתציעי לי מיטה נוחה
הבטתי עמוק לעינייך
מקווה שהמנטרה בראשי
תפעיל כח מאגי נסתר
לחיצה סמויה על כפתור הגורל
לחשתי באזנך מנעמים
ניגנתי ניגון רווקים
רציתי אותך את כולך
לזמן בלתי מוגבל
סתרת על לחיי
"סוטה"!
את כל ערגתי אלייך כלאת במילה אטומה
ואני עייף
מנשים לא מבינות
[ליצירה]
"לעצור את הסכין בזמן". האם כוונת המשורר לעצור את הסכין ולהשאיר אותה בשנות האלפיים או שנת 2004 בפרט? או אולי, הייתה מחשבה להחזיר אותה אחורנית בזמן ושם לבצע דבר. אני מציע לא לעצור את הסכין. יש דברים שפשוט צריכים לקרות.
תגובות