טוקסידו שחור
מול שמלה לבנה.
לילה ושחור
מול הלבנה.
שלו ורגוע
פניו מחייכות,
הסכין בידה,
מרמז לבאות.
עוד דקה זה עבר,
יודעת בעצמה.
החלום נגמר
האשליה התנפצה.
עכשיו דם בראשו,
וראשו בידה,
היא לנצח שלו
והוא לנצח שלה.
קטנה _
-
לפעמים הייתי רוצה שתדעו שזו אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואוו, לקח לי שלוש פעמים עד שהבנתי. פשוט כתוב מעולה,מקורי,עשוי היטב. * * * * * :) [ליצירה]
- [ליצירה] מי אמר פסטורליה ולא קיבל? :) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי....אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אמיתי ומוכר... יופי של כתיבה, רואים שזה בא מבפנים. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים...אהבתי מאוד!!! את כותבת מעולה! כל כך הרבה רגש... [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר כל כך.. הייתי מחליפה (אבל זו רק אני) את המשפט "המשפט: "אין לא כוחי", אינו מניח לי לנפשי" הוא קצת הפריע לי. בסך הכל אחלה קטע [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו אלו ממש הרבה צדפים (אני חדת אבחנה) אחלה תמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] אווץ'.....מוכר כל כך, כואב כל כך. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ממש... ואת צודקת,זה באמת גם משהו. כתוב מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר קצת את השיר-ישנה בחיק ילדות של יהודה הלוי. הרבה אמונה יש בשיר הזה. [ליצירה]
תגובות