טוקסידו שחור
מול שמלה לבנה.
לילה ושחור
מול הלבנה.
שלו ורגוע
פניו מחייכות,
הסכין בידה,
מרמז לבאות.
עוד דקה זה עבר,
יודעת בעצמה.
החלום נגמר
האשליה התנפצה.
עכשיו דם בראשו,
וראשו בידה,
היא לנצח שלו
והוא לנצח שלה.
קטנה _
-
לפעמים הייתי רוצה שתדעו שזו אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד בהחלט. שנון וכתוב טוב. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה לכל המגיבים.. ככה- ערוגה: הבחירה בזווית? לא יודעת, התחשק לי...פשוט כך, יש זווית נוספת בה צלמתי, אפרסם כנראה בהמשך...ולשאלתך השניה, שחור לבן כי זה פשוט, זה כל כך פשוט ויופה בעיני... פוטו אלבום: באיזשהו מקום ניסתי להגיד שכל אחד רוצה לפעמים להיכנס לאיזה מדף קטן, להתקפל ושיעזבו אותו בשקט. תמי- המון תודה על התגובה,שמחה שאהבת:) [ליצירה]
- [ליצירה] אווץ'.....מוכר כל כך, כואב כל כך. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד (בצורה הטובה של המילה :)) אני הסתכלתי דווקא על זה שהרקע מטושטש והכף חדה. כאילו, כשאתה ילד העולם שבחוץ נראה הרבה פחות חשוב לעומת העיסוקים היומיומיים שלך שנראיים לך כמו כל העולם. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] אהעבתי, אני מסכימה בהחלט. הכתיבה טובה אבל יש כאן המון רעיונות בתוך טקסט קצר. לדעתי אפשר לפתח את הנקודות קצת או לדלל במספרן. בסך הכל, אחלה של מונולוג. [ליצירה]
- [ליצירה] לא , לא קראתי..למה? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.. מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה.. יש בזה משהו...נוסטלגי? כן, אני חושבת שזו המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] מלחמה אבודה, לא יכולתי להגדיר את זה טוב יותר [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד... וגם אם זה זמני, וגם אם זה רק רגע או אפילו אשליה- צריך גם את הרגעים, השניות וההזיות האלה לפעמים כדי לחיות בעולם שאנחנו חיים בו. [ליצירה]
תגובות