טוקסידו שחור
מול שמלה לבנה.
לילה ושחור
מול הלבנה.
שלו ורגוע
פניו מחייכות,
הסכין בידה,
מרמז לבאות.
עוד דקה זה עבר,
יודעת בעצמה.
החלום נגמר
האשליה התנפצה.
עכשיו דם בראשו,
וראשו בידה,
היא לנצח שלו
והוא לנצח שלה.
קטנה _
-
לפעמים הייתי רוצה שתדעו שזו אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא , לא קראתי..למה? [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו כל כך חזק בסיום הזה...אני אפילו לא יודעת להסביר מה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי...משל נחמד , אמיתי וכתוב טוב....מזכיר מאוד שיר של דליה רביקוביץ' שנקרא "גאוה" ... [ליצירה]
- [ליצירה] כמעט כתבתי שזה מעט בנאלי מדי לטעמי. אבל השורה האחרונה היא כל כך במקום. עדיין יש בי משהו שלא מאוד מתרגש לקרוא בתים על הווה עבר ועתיד,אבל יש פה כמה דברים מיוחדים בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ממש.. כתוב מצויין, ממש גורם לך להרגיש דברים... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי, אני מקווה שהבנתי-אם כי אני לא בטוחה.... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון,את ההתחלה ואת הסיום...הכתיבה במסרגת של שיר עם חרוזים הפכה את זה לקצת מאולץ בעיני, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ועצוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו מדהים...מרגש וחזק כל כך... אין לי מילים. כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ממש... ואת צודקת,זה באמת גם משהו. כתוב מצויין. [ליצירה]
תגובות