טוקסידו שחור
מול שמלה לבנה.
לילה ושחור
מול הלבנה.
שלו ורגוע
פניו מחייכות,
הסכין בידה,
מרמז לבאות.
עוד דקה זה עבר,
יודעת בעצמה.
החלום נגמר
האשליה התנפצה.
עכשיו דם בראשו,
וראשו בידה,
היא לנצח שלו
והוא לנצח שלה.
קטנה _
-
לפעמים הייתי רוצה שתדעו שזו אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה ועצוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהעבתי, אני מסכימה בהחלט. הכתיבה טובה אבל יש כאן המון רעיונות בתוך טקסט קצר. לדעתי אפשר לפתח את הנקודות קצת או לדלל במספרן. בסך הכל, אחלה של מונולוג. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד..קשה להסביר בדיוק למה. זה פשוט טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו,יש בזה משהו כל כך קסום וכל כך אמיתי... ממש אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצאתי מילים פשוטות מספיק אבל חזקות מספיק להגיד בדיוק מה זה עשה לי לקרוא את הקטע הזה. אבל דע לך שאהבתי והתכווצתי בכסא וחיבקתי את שתי הברכיים. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ממש... ואת צודקת,זה באמת גם משהו. כתוב מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] מלחמה אבודה, לא יכולתי להגדיר את זה טוב יותר [ליצירה]
- [ליצירה] יחי השנינות. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] קטע מדהים-קוראים לזה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים...אהבתי מאוד!!! את כותבת מעולה! כל כך הרבה רגש... [ליצירה]
תגובות