" בוא בצור והיטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו..." * אני חורשת את אדמותי בשתיקה לרגעים, לבי מחשב ליפול בקירבי נוכח תלמי ההפוכים. (אנא, אל ישמט לבי!) הפוך בה והפוך בה -כך ציווית. ואחר כך לזרוע. לבוא באדמה להתכסות עד צוואר וטעם עפר -כך ציווית. לשיר בפה מלא עפר, להתל בלילותי עד יסתפקו- אולי הם ימים ? להיות תמים כמו עיור מגשש בלהט, לא יראה פחד חושך כמו אילם ששותק לך את הייסורים כמו חרש, לא ישמע דיבורים בגנותך. עקרות היא דבר זמני היא מחיר הפרי ולהתפלל הכי תהומי שיש כמו זרע לגשם.