לעטרת ציון
"ועכשיו ברצינות"
היא מצהירה.
אני מרצין פנים
ומתמקד
נותן לשקט לעשות את שלו.
את אומרת שזה מוזר.
שזו פעם ראשונה
קר
לא מוכר.
את החיוך מהצד השני
לוּ יכולת לראות.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ?! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מעיני! מנחשת מי זה? [ליצירה]
- [ליצירה] מישהו הבין? [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי. זה קצת מורכב. אני קורא את זה שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] ואם אוהבת או לא, מדוע לא אומרת דבר? [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם צחית. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכל פעם שהרכבת עוברת פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים. ידיי החלקלקות- אותך מפספסות ושוב בך איני אוחז. ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן. קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה : "חלק מאופיים של הקוראים נחשף בשורה האחרונה של השיר". לא היה לי פיתרון אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מכיר אותך ואנמי יודע איפה אתה גר. אז .... חוצמיזה, "אדם מדבר מהרהורי ליבו" אז שתוק וחכם! [ליצירה]
תגובות