לעטרת ציון
"ועכשיו ברצינות"
היא מצהירה.
אני מרצין פנים
ומתמקד
נותן לשקט לעשות את שלו.
את אומרת שזה מוזר.
שזו פעם ראשונה
קר
לא מוכר.
את החיוך מהצד השני
לוּ יכולת לראות.
[ליצירה]
אני בעצמי אוהב שירים מהסוג הזה. אך
היית מחבר את שורה 4 לשלוש שלפניה ומוריד את המילה "את" בשורה 5. וכך היה יוצא:
עוֹבְרֵי אוֹרַח מָצְאוּ
אֶת מַה שֶׁלֹא אָבַד לִי
אֶת מַה שֶׁנִּתַּן
לִרְכּוֹשׁ בְּלִי מָמוֹן.
קוֹלוֹת חִזּוּר הַשַׁחְרוּרִים שֶׁבַּגַּן
מַרְאֶה הַנַּעֲרָה
הַחוֹלֶפֶת בָּרְחוֹב
וְנִיחוֹחַ עֵץ קִּינָמוֹן.
תגובות