בס"ד
דרכי אל ההרים היא דרך חתחתים,
ובסופה- שלווה. רכה, קשה,
שקטה.
שקט כזה שמכרסם בי בכל פה.
כי השמש לא תכה בי ביום.
ואפילו הירח לא יכה בי בלילה.
ולעולם לא אהיה עוד מוכת ירח,
והוא לא ידע עוד את נפשי.
שיראל גל
-
סטודנטית דתיה,אוהבת לעשות המון דברים...
חייבת להתבטא (או לפחות לנסות) ולכן אוהבת לכתוב (בעיקר למגירה)ולצלם (בעיקר שחור לבן). לא יכולה בלי מוסיקה,ספרים וטיולים.
תמיד שמחה לביקורת בונה. והעיקר שיהיה בכיף...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה, אני שמחה לראות שהשיר מעורר הזדהות [ליצירה]
- [ליצירה] תודה בס"ד ואפילו תודה רבה (אין לי מה להוסיף אחרי כל מה שכבר נכתב כאן), אבל באמת - זו לא אני, זו הילדה המ-ד-ה-י-מ-ה הזו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה כל כך איך שלולית מים קטנה הופכת להיות תמונה מוצלחת כהיא נופלת בידי האדם הנכון... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אמיתי ונכון. אני מקווה שזה יותר נפלא מנורא. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד תודה, גם אני ראיתי בתמונה רגע מהילדות שכדאי לשמר. [ליצירה]
- [ליצירה] מצמרר מצמרר, נוגע ללב ומעורר הזדהות לכל אחד מאיתנו חבר/ה שישאר צעיר לנצח. עצוב כ"כ. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מחפשת מילים, ולא מוצאת. שתמיד תאהב, ושלעולם לא תחדל להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד אני מודה לכם על ההתייחסות. חשוב לציין שהמונולוג נכתב בנקודת זמן ספציפית בחיי, הוא אמנם משקף הרגשה שתוקפת אותי מידי פעם, אך לא מצב תמידי. מלבד זאת, אם דברים ממשיכים למות, אז כנראה שיש קצת יותר משום דבר בפנים, וזה משהו שאני מגלה לאט לאט.. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב קצר וקולע - מאוד ממצה ומעביר את התחושה [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד לכל מי שהתעניין והתנצח, התמונה צולמה בקיבוץ גלאון ביום צילומים שבו צילמתי משהו כמו עשרה סרטים שחור לבן..... לא, היא לא מבויימת, תנסו אתם לביים עשרה סרטים... הילדה לא מנסה לקחת את הפתק מהאמא היא מצביעה לה על משהו , אולי שואלת שאלה, אני לא כ"כ זוכרת זו תמונה שצולמה לפני בערך חמש או שש שנים. בכל אופן אני שמחה לראות שהקדשתם תשומת לב לפרטים הקטנים. :) [ליצירה]
