לחץ כאן למעבר למאמר המעודכן שלי בבלוג תורה ומדע

על הגרזן

 הגרזן מוזכר פעמיים בכל התורה, ושני המקומות מופיעים  בפרשתנו:

א. "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר, לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת"(יט, ה).

ב. כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת (כ, יט).

בשני הפסוקים מוזכר הגרזן ככלי לכריתת עצים. בפסוק הראשון מדובר על מי שהורג בשגגה את חבירו כאשר הוא ביער כורת עצים ו"וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ"; נחלקו חכמינו בפירוש ביטוי זה: לדעה אחת הכוונה  שהברזל של הגרזן (ראש הגרזן) נפל מהקת שלו, ולדעה השנייה הפירוש הוא שהגרזן השיל חתיכה מן העץ. הרלב"ג מציין, שאם חתיכה מן הברזל של הגרזן נפלה, אזי מדובר באונס, מאחר והדבר אינו מצוי כמו נפילת הברזל מן הקת.

הגרזן היה אחד מכלי העבודה  השימושיים ביותר במשך אלפי שנים. הגרזן שימש לחיתוך ולביקוע. הגרזן שימש גם לחפירה ולחציבה: ,וְהַבַּיִת, בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן-שְׁלֵמָה מַסָּע, נִבְנָה; וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ"(מל"א, ן, ז);  "הֲיִתְפָּאֵר, הַגַּרְזֶן, עַל, הַחֹצֵב בּוֹ"(ישעיה י, טו). הגרזן אף שימש ככלי נשק.

בתנ"ך ובלשון חז"ל הגרזן נקרא גם ´קרדום´:  "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת-הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים"(שופטים ט, מח); "וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ, כְּחֹטְבֵי עֵצִים (ירמיה מו, כב).

הגרזן מורכב משני חלקים: ראש - גוש מחומר קשה, שמבצע את החיתוך/ביקוע,  וידית – העשויה מעץ ומחוברת לראש של הגרזן. החומר ממנו היו עושים את הראש הגרזן היה: אבן, ברונזה, נחושת או ברזל. בפסוק הנ"ל בו נאמר: "וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ" – הכוונה לחומר קשה ולאו דווקא לברזל (ידוע שבתנ"ך ברזל הוא כינוי לומר קשה).

הידית של הגרזן, הורכבה לראש הגרזן בשיטות שונות:

1. בראש הגרזן היה חריץ המקיף את גופו (360 מעלות). את ידית העץ היו חורצים / מעצבים בצורה המתאימה לחריץ שבראש הגרזן. פעמים שבנוסף, היו מהדקים את הידית לראש הגרזן בעזרת רצועות עור. טכניקה זו היתה בשימוש בעיקר בגרזני-אבן.

2. ראש הגרזן עוצב כטריז, דמוי משולש, כאשר עליו היתה מעין תושבת אליה הורכבה הידית.

3. בגוף ראש הגרזן עוצב חור, אליו הורכבה הידית. בצורה זו, הידית הודקה בחוזקה אל ראש הגרזן מבלי אפשרות להסתובב. טכניקה זו היא הרווחת עד היום.