למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2013/07/blog-post.html
"לא תבשל גדי בחלב אמו"
נאמר בפרשתנו פרק יד פס' כא, האיסור של "לא תבשל גדי בחלב אמו". ויש לשאול, למה דיברה התורה על גדי ולא על בשר סתם?
כנראה היה בישול גדי בחלב אמו מנהג רגיל, והתורה אסרה אותו, וכך מפרש האבן עזרא: "כי אין המנהג עד היום בארץ ישמעאל שיאכל אדם טלה מבושל בחלב, בעבור יש בטלה ליחה רבה, וככה בחלב, והנה הוא מזיק על כן לא יאכל; ובעבור כי בשר הגדי אין בו ליחה, וכשהוא קטן הוא חם, על כן יבשלו הגדי בחלב" (שמות כג, יט). וכן הרשב"ם: "דרך העיזים ללדת שני גדיים יחד, ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעיזים היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר כתוב" (שם). עובדה היא, שעד היום רגילים הערבים לבשל את הכבשים ואת הגדיים בחלב, ועניין מיוחד בעדותו של ל.באואר האומר, שערביי ארץ ישראל קוראים לבשר המבושל בחלב בשם "לבן אמה", כלומר חלב אמו, ממש כלשון הכתוב. יש לציין, שהמלה 'אמו' אינה באה להוציא חלב אחר, אלא הכוונה לכל חלב.
הטעם של איסור זה לא נאמר בתורה. המפרשים ניסו להסבירו בהשערות שונות, ביניהן:
א. אכזריות: התורה התכוונה לאסור מעשה אכזריות ובזיון כוח החיים, כדוגמת האיסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד (עיין רשב"ם וראב"ע בפרשתנו).
ב. עבודה זרה: התורה אסרה מעשה שיש בו ריח עבודה זרה, שהרי פעמיים בא האיסור בסמיכות לעניין החגים, ולפיכך יש מקום לשער [כך סבר הרמב"ם, וכיוצא בזה האברבנאל, וכך סברו כמה מן החוקרים החדשים] שהיה מנהג כזה נפוץ בפולחן חגיהם של העמים השכנים.
ואולי שני הטעמים קשורים זה בזה, כלומר שהתורה רצתה לבטל את המנהג של הגויים מפני אכזריותו.
בעיר עתיקה בסוריה הצפונית נמצאו בחפירות שנעשו משנת תרפ"א-תש"א לוחות ושברי לוחות שעליהם חרותים שרידים ספרותיים בלשון אוגרית עתיקה בסוריה מתקופת האבות, ובהם יש למצוא ביטויים ומילים העוזרים להבין מילים קשות בתנ"ך. מעניין לציין בדבר מה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מח) טעם לאיסור בישול בשר בחלב: "שרצתה התורה לבטל מנהג ע"ז שהיה כרוך בפולחן זה". שם באחד הלוחות כתוב: "טבח גדי בחלב וטלה בחמאה", ומבואר שהיה פולחן כזה לשם ברכה על פני האדמה . וכך מפרש הספורנו ד"ה לא תבשל גדי: "כמעשה בני נכר החושבים להשיג בזה ההצלחה בפירות או במקנה" (שמות לד, כו). לכן הסמיכה התורה את העניין של "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" לאיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו". אולם יש שחלקו [הרן, מנחם, 'גדי בחלב אמו', ארץ ישראל, י"ד תשל"ח \ 1978] על הבנת השורה האוגרית הנ"ל ושיוכה לאיסור המקראי על בשר וחלב .
ג. רפואה: ד"ר דוד מרגליות טוען, שהבסיס לאיסור זה הוא בריאותי, והוא הנזק, קשיי העיכול, הנגרם לגוף, כשמערבבים שני סוגי מזונות אלו; כי דרכי עיכולם שונים הם ומנוגדים זה לזה. ומפרט בהרחבה בצד המדעי מדוע עיכול הבשר שונה מעיכול מאכלי חלב, וכתוצאה מכך מדוע נוצר נזק לגוף כשמערבבים אותם, עיין בספרו להרחבה [בספרו "דרך ישראל ברפואה" (עמ' 60-64)].
ד. קבלה: ה"בן איש חי" בהלכות בשר וחלב (פרשת בהעלותך), מסביר ע"פ הסוד, מדוע אסור לאכול בשר בחלב:
בשר-מרמז למידת הדין.
חלב-מרמז למידת החסד.
ואסור לערבב שני כוחות אלו-זה שעטנז!
מותר לאכול בשר אחרי חלב (כמובן לפי ההלכה: אחרי המתנה מועטת או לאחר שטיפה והדחה), כי החסד, כשהוא ראשון הוא מסוגל להתגבר על מידת הדין-הבשר. ואסור לאכול חלב אחרי בשר (אלא לאחר המתנה מרובה), כדי שהדין לא יתגבר על החסד (כי הבשר שהוא דין נאכל ראשון, ולכן יש חשש שיתגבר על החסד, שהוא החלב).
ה. פוריות השדות, כסגולה או חכמת טבע: "מנהג בארץ ישראל היה להשמין השדות כמו שאנו עושים בזבל, כך היו אומות העולם נוהגים לבשל בשר גדי בחלב אמו ולשפוך מעט מעט על שדמת הארץ, והזהיר הכתוב על זה הסגולה" ('העמק דבר' על התורה, שמות כג יט, בשם זקן אהרן-צדה לדרך); "על דרך חכמת הטבע כשמבשלים בשר בחלב ומזלפין המרק על הצמחים גורמים שהפירות מתבשלים מהרה, וזה שאמר הכתוב, שתביא בכורים, ועל כל פנים לא תבשל" (תורת השם, מובא בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים סימן קמה).
ישנם עוד טעמים ופירושים שונים, עיין בהרחבה רבה בספר: "נותן טעם לשבח", טעמי הכשרות בפרשנות היהודית, מאת שמואל ר' די-סיניי עמ' 96 ואילך.
