לנגד עיניי הזדהר לו מלאך, והוא כעולה באש הדולקת באח, הוא שולח אצבעו וקורא לי לגשת, ואני כך הולכת, מהססת, חוששת, לפתע פתאום הוא מושיט לי ידיו, תופסני חזק ומושכני אליו, ואין קול בגרוני לפלוט זעקה, הפכתי דוממת- גופה בתזוזה. אני עולה בין אורות לבנים, וקול קורא בשמי מבין הצללים, כאילמת נסחבת רק שפתי נעות, מנסה, מנסה ואין ביכולתי לענות, פותחת, סוגרת ולא יוצא מאומה, ואזי קול קורא פורץ את הדממה; "ברוך בואך ילדה תמימה, הגעת בזאת לארץ האהבה, כאן אין מילים ואין דיבורים, ולא נמדדים פה על ידי מעשים, אז הסירי נערה מבטך הכאוב, וצאי ברינה וחפשי לך אהוב, ואותו אחד שידליק אור בעינך, שירטיט מיתר במיתרי ליבך, שיפרוט צליל שיערב לחיכך, ששפתיו ימתיקו את כל טעמך, בו האחזי ואל תרפי, כי זה המושלם, ונר שיכבה לא יאיר לעולם.."