כשרק חייי נותרו להם, תלויים על בלימה,
הם נותרו תלויים עם בלי-מה?
אפריל, 2004
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיואו, אני ממש אוהבת את איך שהראש שלך עובד.. אתה מצייר (או מאייר, או איך שלא קוראים לזה) פשוט מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ענק. מרשים. מדהים. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ועכשיו זה קיבל נופך מחריד. מחריד כמו סיפורי סטיבן קינג. בלעע.. ואגב, סתם הערה, אני לא חושבת שאפשר לומר לאדם כל יום כל היום כמה הוא אדם נפלא. אבל כשאדם במצוקה והוא פונה לעזרה, אפילו סתם לחבר או מישהו לא קרוב במיוחד, הוא עשוי פתאום לשמוע הרבה דברים נפלאים על עצמו. חוצמזה, שהשורות שלך איכשהו נותנות עידוד לתופעה הזו שנקראת התאבדות. ואני נוטה מאוד להתנגד, בגלל זה, לשיר שלך באופן כללי. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה איזה רעיון מעניין שמובע בדרך מאוד מוזרה. הסיפור (או המונולוג, אם את מתעקשת) מתחיל בצורה מסויימת ומדבר על משהו אחד, בצורה רצינית וסיפורית וכתובה היטב. ואז פתאום זה נהיה היתולי כזה, ולא ממש ברור וקצת מאבד את הפואנטה, שאני חושבת שהיית מצליחה להעביר יותר טוב אם היית מנסחת אחרת את הפסקה השניה. כי בפירוש יש לך את הכישרון הזה לכתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה משל? זה סיפור? מה זה? ולמה הוא לא מפוסק? [ליצירה]
- [ליצירה] אני כל כך אוהבת את השירים שלך שי. כה לחי! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זה משעשע כי איך שראיתי את התמונה ואת הכותרת חשבתי לעצמי "איזה עיוות של הרעיון של העיגולים של שמחה". כאילו, דווקא פרח, מכל הדברים, כשהרעיון המקורי היה עיגולים של חברים או מעשים טובים שלהם ודברים כאלה. ככה לפחות אני הבנתי את הרעיון. מצד שני, אני מעולם לא קראתי את "ספרי דסי", ואני לא חושבת שראיתי גם אף אחד מהם חוץ מספר הזיכרון הראשון שיצא עם מגילת אסתר. אז לא ידעתי מה יש או אין על העטיפה. בכל מקרה, התמונה עצמה מאוד יפה, וגם מאוד אופטימית. [ליצירה]
- [ליצירה] יושבת כבר שעה ומסתכלת על זה. פשוט מקסים!! כל כך מדבר, כל כך אומר הכל, כל כך עושה חשק לקום ולרקוד את ריקוד הנפש. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מכניסה את זה ל"במשפט אחד". זה מין משפט אחלד קלאסי שכזה, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] שולחת לך חיבוק ענק ענק! [ליצירה]
תגובות