מסומן בחישוקים.
שרוי בם, ומדבר
איתך ויודע להקשיב
לך ולך ולהזדהות
וממש טיפל'ה לכאוב.
ואתם קובעים.
ולי, מה זה אכפת
ואתם מסמנים,
ואני שם, חסר פחד
ומלא סתירות,
מכל העיגולים,
המזרימים לי דמים.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נחמד מאוד אבל יש הרגשה שלקחת שתי טקסטים (שכמובן קשורים רעיונית) וטווית אותם יחד אבל זה לא חייב להיות ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] * מצטרף לאמור בתגובת מאיר. אגב לא ידעתי סמאדהי מהו. וכך מצאתי סמאדהי: מצב של תודעת - על שנוצר עקב מדיטציה עמוקה, שבה המבקש מתאחד עם מושא המדיטציה שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל מה הקשר למנחם? [ליצירה]
- [ליצירה] הלווו זה כתוב מצוין! [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי קצת מופתע מן ההנאה שחשתי מתיאור הרגע בו היא מסלסלת בשערה שלה וחשה את העקצוצים של קצות שערותיו. אהבתי את זרימת התיאור ופחות שמתי לב לבית העלמין, עם כל הכבוד לחשיבות שלו בסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] / אכן, יפה מאוד. כמה כיף ויופי יש בתיאורים מרפרפים, שמכריחים אותך להשתתף בחגיגת האותיות ולא מגלים לך הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] עד כאן הדיון בנושאי ירידות הדדיות, ביצירה זו. (ומי יתן ביצירות בכלל) מכאן ואילך כולן-תגובות שקשורות ליצירה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו. מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב' וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
תגובות