"קר.
קר פה בזמן האחרון"
היא אומרת
"מאז שהלכתָ
הן הפסיקו לנשוב.
רגליי.
כפות רגליי-
קרות.
קר".
כשאמרתי שלא אחזור,
גבישי קרח התנפצו לרגליי.
הקור תפס בכל.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה לא מובן כאן? יש מישהו שכן הבין? [ליצירה]
- [ליצירה] עושים לו ערבי כבוד וחברים באים ו"שרים פלוני" ומאוחר חוזר להיות אלמוני. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו ברצינות... האמת- שאתה די צודק. מחפש כיווני מחשבה? כן. מצליח? כן. כותב? זו כבר בעיה אחרת. ולא כי לא מתחברים לְמילים אלא צורך השעה בין 11-13 מחייב על כתיבה לבבית. הכל כקישוריות לכך. אם היא מוצאת אותי שם- היא קוראת כל פיסת מידע ונפעמת. מתי פעם אחרונה הסתכלת עַלָצמך מהצד? ואהבת את מה שראית? ורצית לראות שוב. זה נכון. אז אני מסתכל שוב ושוב ושוב. אולי מכך אלמד דברים חדשים. ולומד. [ליצירה]
- [ליצירה] חן חן אמילי. עלית על זה [ליצירה]
- [ליצירה] השורה האחרונה לא כל כך קשורה לשאר (אין הכוונה לתוכן). אפשר לשנות זמנים במשפט. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זתומרת, פלונית? [ליצירה]
- [ליצירה] ואני אומר זאת: "נבער"? כלומר, טיפש. אולי רצתה לומר: בוער. אך לא כך. והשימוש הרבה במילים. פרסי זאת לחלקים ארוכים ורק חרוזים ללא ייחוד. למשל, "כמו שמש לוהטת, גופי נבער מהתשוקה ועוצר הזמן מלכת בכל רגע ורגע שבו רואה אותך והייתי נותנת הכל כדי שתישאר, ולא רק בדמיון ללא חומך, בלבי אני מרגישה רק קיפאון" בהצעת עריכה קלה: "כשמש הלוהטת- גופי בוער מתשוקה ועוצר הזמן מלכת, בִּרְאותי- אותךָ ולוָאי שתישאר- ולא בדמיון ללא חומך- בליבי הקיפאון". [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מאיר פרידמן (זה שלא מבין מהחיים שלו?) [ליצירה]
- [ליצירה] כסכסוך אחד גדול...תודה גם לך. [ליצירה]
תגובות