"קר.
קר פה בזמן האחרון"
היא אומרת
"מאז שהלכתָ
הן הפסיקו לנשוב.
רגליי.
כפות רגליי-
קרות.
קר".
כשאמרתי שלא אחזור,
גבישי קרח התנפצו לרגליי.
הקור תפס בכל.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בררררררררר [ליצירה]
- [ליצירה] לפני ההתייחסות הרצינית.... "בניחוח וסת מוקדמת"?! רציתי לאכול מרק. כבר לא. [ליצירה]
- [ליצירה] קיבלתי התיקון ואתקן, ב"נ [ליצירה]
- [ליצירה] והלכו שניהם הילד והילדה ידיים שלובות קופצים מעל מהמורות. לאן ילכו השניים העתיד זאת צופן הרחק הרחק למקום בו איש לא מזדקן ויישארו ילד ילדה מאותו הסיפור שאיש לא קרא. [ליצירה]
- [ליצירה] ההשראה: קטע מתוך "ליקוטי מוהרן". (שיבוא כציטוט בהמשך...) וכמובן,,,, את. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי. רגע. אני חושב ע ל הדברים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ילדה שלי, השינוי שעשית היפך את היצירה למשהו הרבה יותר חי. צורת הכתיבה- מעולה, חיתוכים נכונים, הכנסה לתמונה ויצירת אוירה. הקורא מצליח להיכנס להרגשת התוהו והבלבול אך עם זאת יש זרימה מורגשת. השורה האחרונה מקרקעת את ההתפזרות. חיתוך הדברים המיותרים- ממש ממש עשה טוב . [ליצירה]
- [ליצירה] תודה:) [ליצירה]
- [ליצירה] והרי המיותר: בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה. "ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר. בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )". שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל. ואולי כך יראה: הוא עמד בתחנה כמדי בוקר מחכה לאוטובוס שיסיע אותו לעבודה בבית האבות. "היום שבת", אמרתי, "ואין אוטובוסים". הוא הביט בי משתאה בעיניו המלוכסנות, אבל לא יכולתי לעזור. * ראיתי עורב שחור מקרטע על הדשא וכנפו האחת שמוטה. הוא הביט בי מתחנן, כמבקש את רחמיי, אבל לא יכולתי לעזור לו כי אינני יודע איך עפים עם כנף אחת שבורה. בטוב- שי. [ליצירה]
- [ליצירה] ולא חסר [ליצירה]
תגובות