למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/02/KiTisa-Gold-Calf-Destructuon.html
יצירת העגל והשמדתו
הנושא המרכזי בפרשתנו הוא חטא העגל. בתיאור עשיית העגל ע"י אהרן, כתוב: "ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה" (לב, ד). אהרן לקח את התכשיטים העשויים זהב שהביא לו העם, התיך אותם ויצר צורה של עגל. בפירוש "דעת מקרא" מובאות מספר שיטות לאופן עשיית העגל ע"י אהרן:
א. אהרן עיצב את צורתו של העגל, מהזהב שהותך, ע"י החרט - כמין יתד מחודדת בקצה, המשמשת לעשיית חריצים המצטרפים לתמונות או אותיות; ויצר ע"י כך פסל של עגל, מהזהב שהתיכו באש.
ב. העגל היה עשוי עץ, ואהרן ציפה אותו בזהב המותך.
ג. בחרט עשה אהרן דפוס בדמות עגל, ולאחר מכן יצק את הזהב המותך לתוך הדפוס כדי לעצב את הזהב בצורת עגל, ולבסוף חילץ את העגל מתוך הדפוס.
אופן השמדת העגל ע"י משה: כשמשה יורד מהר סיני עם הלוחות, ורואה את העגל, משה משליך את הלוחות ארצה והם נשברים. ואז התורה מספרת על אופן השמדת העגל ע"י משה: "ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק" (לב, כ). משה השליך את העגל לאש, ואת כל המוצק שנשאר מן העגל לאחר שנסתלקה האש טחן משה, עד שנעשה הכל עפר דק. הפרשנים עמדו על הקושי של המילה 'וישרף' בפסוק זה; הרי אם העגל עשוי כולו זהב, צריך היה להיות כתוב: 'ויתך' - שהזהב הותך ע"י האש, כי הזהב, כידוע, אינו נשרף באש אלא ניתך ע"י האש (לפי פרוש ב' לעיל, אפשר לתרץ שהעץ הוא החומר שנשרף).
האב"ע (וכן החזקוני) מסביר שיתכן שהזהב אכן נשרף: "כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהיה שחור" (שם). ומהו אותו הדבר, שגורם לכך שהזהב ישרף? זאת מגלה לנו המלבי"ם: "וכבר בארו חכמי לב, שנמצא בכימיה, אופן להפך הזהב שיהיה דק כעפר ע"י מלח טרטר"י עם גפרית, או נייטר"ו" (שם). וכן בתורה שלמה (שם, אות קצב) מובא: "וכן עמדו בעלי הכימיה בדור האחרון על הנסיון הזה, ואמרו שכשתערב מלח טרטרי' עם גפרית תוכל לפרר את הזהב באש עד אשר דק כעפר" (נתה"ש). גם אחד החוקרים, שטהל שמו, טוען, כי משה השתמש בתהליך כימי כדי להתיך את העגל. שטהל חושב, כי הזהב הותך בתערובת עם אפר אשלג וגופרית לתרכובת נמסה במים (לפי זה, יתכן שמלח טרטר"י המוזכר בדברי פרשנינו לעיל הוא אפר אשלג). התערובת המוזכרת בדברי הפרשנים הנ"ל, יתכן שגורמת לפירור הזהב באש, כשהזהב מעורב עם מתכות אחרות, או שגורמת לזהב לא להתמצק לגוש אחד אחר ההתכה באש. מכל מקום, הזהב למעשה לא נשרף - במינוח מדעי - החמצן לא מתרכב עם הזהב וגורם לבעירה; ומה שאומר האב"ע בתיאור פעולת חומר זה על הזהב: "ומיד ישרף ויהיה שחור", הצבע השחור על הזהב נוצר כתוצאה משריפת הגפרית, כמו בתהליך הגיפור (הקרוי בלעז NIELLO), תהליך לצביעה או ציפוי של מתכות.
תהליך זה מוזכר בתלמוד במסכת שבת (יח ע"א): "ומניחין גפרית תחת הכלים, ע"ש עם חשכה, ומתגפרין והולכין כל השבת כולה" (עיין ברש"י שם ד"ה גפרית). במסכת סוטה (מט ע"ב ד"ה "של מלח ושל גפרית") רש"י מסביר: "עניין עטרה: עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח, וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית, כשם שעושין בכלי זהב וכסף". מדובר בטכניקה לקישוט מתכות בצבע שחור ע"י צביעה בגפרית. בעיקר השתמשו במשך הדורות בגפרית עבור כלי כסף; כיוון שהכסף הוא מתכת לבנה והחקיקה בה אינה נראית, מצאו דרך להבליט את הציורים שבכלים אלה ע"י הגיפור. את הגפרית היו שמים באש, והעשן של הגפרית - אדי הגפרית ותחמוצות הגפרית, יוצרים על הכלי הנמצא מעל אש הגפרית, שכבה דקה של גפרת כסף שחורה. לאחר הגיפור היו ממרקים את כלי הכסף וכל השטחים הבולטים שבו היו שבים ללובנם הראשון, ואילו החריצים והשקעים נותרו שחורים. גם בימינו משתמשים למטרה זו בתהליכים דומים.
בעוד שבכלי כסף, הגפרית מתרכבת עם הכסף, בכלי זהב, הגפרית לא מתרכבת, מאחר וזהב הוא מתכת אצילה (אבל לא אצילה לגמרי: בתנאים מסוימים יסודות מסוימים מתרכבים עם הזהב); אלא רק נוצרת שכבה של גפרית על פני הזהב. סביר להניח, שהזהב שממנו הופק העגל, לא היה זהב טהור, אלא סגסוגת עם מתכות אחרות - ואם כסף היה אחת ממתכות אלה, הגפרית יכולה להתרכב עמה. הפרשנים המובאים לעיל חשבו, שבתהליך שריפת הזהב עם הגפרית, הזהב נשרף (=החמצן מתרכב עם הזהב וגורם לבעירה) או הופך למתכת אחרת, בעוד שבמציאות, הגפרית מתרכבת עם הכסף, או נדבקת על פני הזהב.
התורה כתבה בפסוק 'וישרף', כי התורה דיברה כדרך לשון בני אדם, שקוראים לדבר שהוא מפוייח ע"י השריפה – דבר שנשרף (ולא שריפה במינוח המדעי כנ"ל).
