אני מוצאת עצמי משועשעת
מעצם עצמי.
לו היית יכול להבין
היית צוחק אך בורח.
בפינות שקטות
אני נשכבת ומתגרדת.
זה מתחיל בראש
עובר לפנים
ממשיך לחזה
ויורד לבטן.
הם מוצאים אותי תמיד בסוף
כשגופי מכורסם
עיניי,
אדומות דם
וליבי,
ליבי מצחין.
אומרים שאין לזה תרופה.
הם קוראים לזה..
נו, איך הם קוראים לזה?
לותנת מידדה
-
אני זה אני זה אני.אוהב אוהבת לא אוהב.ואתם זה אתם זה אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה לך, אסתר חמודה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה משחקי מילים- "עור שחורים" "מגפיים מעור" [ליצירה]
- [ליצירה] או, סוף סוף מצאת כותרת לשיר שלך! מתאים דווקא. אחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] תתבייש! מפרסם תחת שירה? אבוי לנו ולשירה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לך צחית ג. היקרה. אני באמת מנסה להכניס קצת רוח פמיניסטית. והכל מנסיון! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] קח. קח קצת ממני והנח. הרפה. תן לדמעות לשטוף לטהר לנקות אי שם בדרך אולי תקבל תשובה. [ליצירה]
- [ליצירה] למה השירים שלך כל כך ארוכים? בכל אופן- ממש נוגע.. [ליצירה]
- [ליצירה] שבוע טוב ומועדים לשמחה, לכוווווווווולכם!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני בטוחה שהיא בכתה! [ליצירה]
תגובות