אני מוצאת עצמי משועשעת
מעצם עצמי.
לו היית יכול להבין
היית צוחק אך בורח.
בפינות שקטות
אני נשכבת ומתגרדת.
זה מתחיל בראש
עובר לפנים
ממשיך לחזה
ויורד לבטן.
הם מוצאים אותי תמיד בסוף
כשגופי מכורסם
עיניי,
אדומות דם
וליבי,
ליבי מצחין.
אומרים שאין לזה תרופה.
הם קוראים לזה..
נו, איך הם קוראים לזה?
תגובות