[ליצירה]
אני חושבת שיש עוד מקום לפתח. זרקת אותנו לסיטואציה, ומרוב מאמץ שלא תהיה האכלה בכפית יצאו קטעים שהם פשוט לא ברורים. מה המשמעות של העלייה הזאת? מה זה היה לפני כן? מה בכלל הולך כאן?
למה אם הוקם בית המקדש, המוטו הוא עדיין "אם הרבנים אמרו אז הם יודעים?" [זה לא קשור לטקסט. סתם תהיה פרטית.]
להרחיב, להפוך את הרעיון לברור קצת יותר, ללטש את הקצוות. יש לזה הרבה פוטנציאל.
[ליצירה]
הלו, זה אני, כן אני כאן מולך, מעבר לזכוכית, לא, לא שם, כאן על הצג, זה לא תעתוע, עובדה, אני הרי יודע על מה דיברת,. הנה ההוכחה שלא בזבזת זמנך. אז מה רצית לומר? אני מקשיב. כן. כרגע אני מקשיב רק לך. דברי חופשי. תני לשניות להתמלא בצבע.
[ליצירה]
הוי אופטימית, הלוואי שהייתי יכולה להגיד שצדקת.
אבל לא. אני לא מרגישה מהשיר שהיא למדה, לעיתים אנחנו שמים לב רק לארבע אמותינו ולא רואים שבדרכינו הביתה עבר ילד מתוק בעל חיוך של קסם, חתול פוזל שיכול לעשות את היום, התחלת פריחה של אמצע החורף, שמיים בצבעי נדירותם יפים כמו שרק הם יכולים להיות, קרן שמש מאוחרת..
אבל מה שכן, לנו בטוח השארת נקודה למחשבה, וזה, ודאי חיובי ואופטימי... :)
[ליצירה]
מצד אחד
את צודקת, אופיטימית,
אבל מצד שני---
לא הזכרתי בשום מקום ביצירה שהיא שמה לב לפספוס הזה בכלל.
כך שהיא לא שמה לב למה שהיא הפסידה....
אז זה פספוס גרידא.
אולי לא כ"כ הבעתי את זה ביצירה, אבל אני אוהבת להכניס מסרים בין השורות...
נחמד היה לקרוא את התגובה,
אני.
[ליצירה]
בס"ד
זה מה שנקרא החמצה לא?
אבל בזכות הרגע הקט שבו עבר מעל פניה
והיא לא הציצה בפניו היא המשיכה לדרכה ולמדה
מטעויות שלה עצמה
אז אולי היא לא מחובקת ונאהבת אבל
היא למדה על עצמה
ואז ביום בהיר אחד
היא הלכה שמחה ומסופקת מעצמה
וראתה את ההוא
כן את ההוא
שפעם קרץ לה
ו...............
אממממ..............
שלך
אופטימית עדיין
[ליצירה]
מצד אחד
את צודקת, אופיטימית,
אבל מצד שני---
לא הזכרתי בשום מקום ביצירה שהיא שמה לב לפספוס הזה בכלל.
כך שהיא לא שמה לב למה שהיא הפסידה....
אז זה פספוס גרידא.
אולי לא כ"כ הבעתי את זה ביצירה, אבל אני אוהבת להכניס מסרים בין השורות...
נחמד היה לקרוא את התגובה,
אני.
[ליצירה]
כל כך עצוב.
חבל שזה מה שאת רואה בדתים כי ישבהם (בנו, בי) הרבה מעבר.
מטרת חודש ארגון היתה לא להפיץ את התורה לאחרים, שהרי כל אחד מוצא את התורה כולה- בעצמו, בליבו. כמו שאת מחפשת, ואני בטוחה שתמצאי.
דווקא אלה שתיארת בקטע הם היו ועודם מושא פעולותינו ותקוותנו.
אליהם נשאנו עיניים, בתקווה שיבינו, שהאור הוא בהם. שיפנימו אותו ויהיה בהם האור.
וכשהאור הוא בנו- לא צריך "להפיץ אותו בצורה טכנית, אלא ניתן לראות אותו יוצא מלבבות האנשים המאמינים ונכנס ללבבות אלה שעודם מחפשים את האור.
מקווה שהובן.
אני.