מירוק, ועוד מירוק,
שטיפת רצפות,
לא רק במים,
גם בדמעות.
ויש לה רצון לחיות, להיות.
יותר מכאן ועכשיו.
לדעת את שהיתה יודעת,
מזמן,
עת בה החכמה היתה ממשית ומגעת,
עת בה היתה שברירית וקטנה,
מתכסה בשמלה כחולה וקפולה,
של אמא.
ועתה,
היא חוזרת לאותה התחושה,
של אמא.
אמא-
עם שמלה חומה, וכתמים ירוקים,
ששמלתה כבר מזמן אינה של שלום, ואחוה ורעות-
אלא הרג, והרס ודם.
ואבא-
שיודע מטרת העל מהי,
ושותק.
ורואה את בניו מתכתשים ורבים,
ושותק.
והיא-
כה חסרת הגנה,
שגם אמא אינה כאן, ומזמן-
גם בפיה אין עלה של זית.
והיא שוב שואלת-
הגידו כיצד,
ניתן לשטוף הלב,
לא מלכלוך, שם לא ישכון,
אך מפחד ומכאב?
תגובות