"ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר,
זה רק מפני שעוד אותו חלום נשאר.
מעט שכוח, פחות בטוח -
אולי,
אבל השיר הזה נשאר ונזכר,
עוד נשאר ונזכר."

ואם לא?
הרי כי אם התשובה לשאלה "האם השיר הזה נשמע לכם מוכר?" הינה "לא!" אזי יש כאן איזו שהיא סטירת- לחי לכותב עצמו ולאמונה כי החלום הזה נשאר.
כי כעת, השיר אינו עוד. למרות שהוא מושר, והרי כולנו יודעים ששיר טוב ושיש לו קיום זהו שיר שמזמזמים אותו, או שמביעים אותו, או ששמועים אותו ואומרים אח"כ בהתפעלות "אוי, איזה שיר יפה"...
כרגע מחציתכם חושבים שאני כותבת שטויות, כי הרי אף אחד לא רוצה לדעת שהשירים שהמגרה שלו כל כך מתפעלת מהם אינם ברי קיום בזכות העובדה הפשוטה שאין מי שיקרא אותם מלבד הוא עצמו.
עכשיו עצרתי כדי לחשוב רגע. אני אומרת בסופו של דבר שאדם אינו בר קיום כל עוד לא עומדים מסביבו אנשים שאומרים לו עד כמה הוא טוב ונפלא וקיומו בעולם נצרך. אין זו דעתי בסופו של יום. (גם לא בתחילתו..)

אז למה בעצם חתר כותב השיר?
האם היתה מטרתו מטרה של לגרום לנו לחשוב לאיזה חלום בדיוק הוא מתכוון כשהוא אומר שהחלום נשאר, ואיך זה קשור, בעצם, לשיר?

מכאן, שבעצם, כל דבר, גם החלום הזה עליו דבר כותב השיר לא תלוי בהימצאות דברים אחרים אחרים, כמו השיר, עליו מדבר כותב השיר.

גם אנחנו.
כך שעלינו לעשות דברים לא רק כי אנשים שם או שהם לא שם, אלא בעיקר מאחר ואנו רוצים את הדברים הללו והם חשובים לנו.

לו נדע כך לחיות.