היא הלכה ברחוב.
עטופה במעיל, לא עוצרת לרגע.
כל כך מרוכזת בה, בעצמה.
לא שמה לב להוא בפינה.
הוא יכל להיות קבצן, איש עסקים מחוייך, מלך, אביר,
או סתם אחד שהיה מסתכל עליה, מחיך ועושה לה את היום.
הוא יכל להיות אחד שיתן לה טיפ לחיים, או סתם איש מוזר בכותונת פסים.
והוא יכל להיות זה שלו ציפתה
תמיד.
אבל היא סתם הלכה עצובה ויפה, לא שמה לב לשמש שעליה זרחה, ולה בחיוך וקריצה שלחה נשיקה.
היא יכלה כבר מזמן לחייך, לאהוב, לשיר לנשוק לחבק-
אם הייתה שמה לב להוא בפינה,
שחייה יכל לשנות בשניה.
תגובות