זמן
כל כך מוחשי וכל כך לא כאן
כל כך עיקרי
וכל כך מנוטרל
כל כך נחוץ והוא טס במהירות
כל כך קצוב, ללא שום טעות
אבל---
אנו לא חיים בתוך זמן.
חיינו הם אוסף חוויותינו. עצם היותנו. חיותנו.
כך שבעצם- חיינו הם מה שעשינו בהם.
מה שעשינו בהם.
לא שום דבר אחר.
אם בנינו את עצמנו, גם בזמן קצר-
חויותנו ועצם קיומנו השלם חשוב ונחשב.
לא משך הזמן.
"זמן"- הגדרה מילונית- קיום ממושך של ההוה.
כשאברהם נשאל "כמה ימי חייך?" ענה, "שנות מגורי...שנה ושנות חיותי... שנה"
הוא עשה הפרדה- לפני שנעשה ליהודי מן המניין ולאחר מכן.
הלוואי שנדע לנצל את ימי חיינו כך שיהיו כולם ימי חיותנו...
