[ליצירה]
את מצויינת.
הדימויים שלך הולכים לפח בזה אחר זה? אני רצה לשלוף אותם משם. את מצליחה לגעת איתם, שזה מדהים אותי בכל פעם מחדש.
והמשפט על הזמרת השרופה..
לא הרבה מצליחים לכתוב כמוך את הדברים. וכשאת ככה שוצפת קוצפת בלי טיפת מנוחה- זה הכי כואב שיש. והכי יפה. כי בשביל יופי, מסתבר, צריכים לסבול.
תכתבי עוד. אני כבר רוצה עוד. זה ממכר.
[ליצירה]
האמת היא שגם אני עומדת כמו טיפשה בהתפללויות, אבל זה בגלל המדרשה שלי (יש לי תרוץ ויש לי תרוץ!)
ושחף, אמנם את עוברת על החוקים (תגובה אחת לכל יצירה)אבל כל עוד זה לטובתי אני מרשה לך ;-)
[ליצירה]
את חמודה... האמת היא שאני מהבנות שאו לא זזות סנטימטר כל תפילת שמונה עשרה, או שמתפללות בדבקות שאף אחד לא מבין
הכל לפי מה שמרגיש.
העיקר הכוונה כמו שאומרים....
[ליצירה]
אני ממש, אבל ממש אוהבת את כל הדימויים והביטויים שלך. הם מיוחדים מאוד בעיניי.
אבל כאן, לא יודעת למה, הם יפים אחד לאחד. היה לי קשה מאוד לחבר אותם יחד למכלול השלם של המונולוג שלך.
כל מילה- זהב. החיבורים מעט רופפים.
(אבל זו דעתי).
בכל מקרה, נעים לי לקרוא אותך.
[ליצירה]
בזמן האחרון למדתי שיום המוות הופך להיות יותר טוב מיום הולדת, ואפשר פשוט לחגוג אז, זה אמיתי הרבה יותר. (פלצני ככל שזה יישמע, ואני יודעת שכשזה כ"כ טרי אי אפשר בכלל לחשוב על זה ככה.. אבל אולי עוד מלא זמן.)
[ליצירה]
ממש נתת משמעות למטאפורות.
אהבתי! (בתור אחת שסתם מפריחה מטפורות באוויר)
וגם לא הבנתי מי בדיוק הילדה (המוות או אחת מהבנות שלו או משהו אחר בכלל?)
[ליצירה]
כלנית, יש את מה שהסופרים הוותיקים עושים וזה למחזר את ההצלחה שלהם אבל תמר צודקת, האומץ הזה ללכת למקומות חדשים ובלתי ידועים בתוכנו, לגרד את הבור העמוק שלנו ולכתוב ממנו ולא מתוך הריבוע של הספר האחרון.
אני מסכימה מאוד.