חם ולילה של שבוע חדש. אני נהיית מטורפת והאברים שלי נפרדים וחוזרים מחדש. אני מגוחכת ורק כשאני מגוחכת אני יכולה לשיר ולחשוב שאף אחד לא שומע. הייתי בתוך האגם הגדול של חוסר התקווה ועכשיו אני רוצה לצאת משם. דמעות שנהיו חוסר הכרה משווע, ואין לי דרך אחרת או מילים פשוטות יותר. וגם אי אפשר לצרוח בכלל בבית הזה אז אני שותקת.