אתה מספר לי דברים שמעולם לא רציתי לשמוע אודות הכאב. ואז אני נופלת כמו חתול ללא בית. מאבדת שיווי משקל. אתה אוהב אותי באמת? למה? אני חוזרת אחורה בזמן לתקופות בהם ציירתי את הראש שלך עשרות אלפי פעמים ואני בוכה כי הכל כבד עליי. אני רוצה להיות קרובה אליך הכי חזק שאפשר וזה בכלל לא שיר אהבה לך. אני מתכוונת למשהו אחר. לשדות פורחים ושמיים כחולים ואוויר חם ומצקצק. אני מאבדת את שערותיי ושפיותי בזמן העצוב הזה ואני לא יכולה לקרוא לו בשם. כל הצבעים נעלמו ורק הצהוב נשאר, אולי הוא צבע של שמחה בשבילי הוא צבע של לבד. ופתאום הבדידות הפכה עורה והשתנתה לשמחה. אלו רק מעשים אבל הם כואבים. ואני מתגעגעת נורא לדברים שאף פעם לא היו שלי. השתנה לי המרקם של העור עכשיו הוא חלק ומשיי, נעלמו העמדות הפנים, פתאום כולם פתחו את הקליפה שלהם והמץ נשפך וזה מתוק, ומרנין. ואני רק מבקשת ממך אלוהים שתתן לי הזדמנות לעשות את הדברים שאני יודעת שאני ראויה אליהם. אני צורחת את ראשי אליך ריבון עולמיי ומבקשת להיות טמונה בכף ידך ואני לא יודעת אם אתה מקשיב.