פסיעה אחת אל הלא- אנושי.
המהום, מבט מתעלם. נרגש.
הו, חוקים פרועים וחסרי גבולות.
sough
-
מה חיוני יותר לחיים, זיכרון או שכחה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו! נהדר. כמו שלגוד כתב, עצמתי. רעיון מעניין וביצוע ייחודי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נותן הרגשה מדוייקת. נראה כאילו רק אחרי שנפלה היא שמה לב לפצע ולדימום. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה היא יודעת. כמיהה שמעבירה על דעתה וכמה דקות, אולי שניות של שלוה צלולה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. אולי זה בכוונה, וגם אם לא- שטף המילים מכה ויוצר הרגשה של דחיפות, של תחנון מתפרץ. [ליצירה]
- [ליצירה] היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה. היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא, כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת. והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו. וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה. אבל זו רק פרשנות שלי. (: אהבתי את הציור. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים.:) [ליצירה]
- [ליצירה] לדב (אביב וסתיו)- נכון,אחרים סיפרו לי שהם "ראו" לאורך כל הקטע שיירת כבוד או לימוזינות מפורסמים.. וכשהם הגיעו לסוף הם הופתעו מאוד. תודה לך ולמיבלאש על תגובתכם :) [ליצירה]
- [ליצירה] רגיש ומתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] מדוייק בניסוח הרעיון(/ות). אהבתי. תגובה ארוכה יותר תבוא כשיהיה לי קצת זמן [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו עם שחי במציאות שכזאת, ששזורים בה דרך קבע כאב וגם תקוה. שיכולים להכיל עפיפון עם הריסת גוש קטיף, את יום העצמאות עם יום הזיכרון. ואולי פה הייחוד שלנו, היכולת לאסוף את הטוב ביחד עם הרע, ואולי הצרה, מאותה סיבה בדיוק. [ליצירה]
