פסיעה אחת אל הלא- אנושי.
המהום, מבט מתעלם. נרגש.
הו, חוקים פרועים וחסרי גבולות.
sough
-
מה חיוני יותר לחיים, זיכרון או שכחה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רגיש ומתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהרקפות קצת הולכות לאיבוד בתשליל הזה. אם ממקדים את תשומת הלב בהן הן נראות טוב, אבל עם הסלעים והצמחים ברקע הן מאבדות מהיופי. כדאי לך לנסות שוב מזוית קצת שונה. רעיון יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! השורה האחרונה מיטיבה לסכם את כל הכתוב. קצת מרירות, קצת התרסה. ואולי טיפ טיפה תקוה, אפילו אם היא קצת זועמת. [ליצירה]
- [ליצירה] לדב (אביב וסתיו)- נכון,אחרים סיפרו לי שהם "ראו" לאורך כל הקטע שיירת כבוד או לימוזינות מפורסמים.. וכשהם הגיעו לסוף הם הופתעו מאוד. תודה לך ולמיבלאש על תגובתכם :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. אולי זה בכוונה, וגם אם לא- שטף המילים מכה ויוצר הרגשה של דחיפות, של תחנון מתפרץ. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה היא יודעת. כמיהה שמעבירה על דעתה וכמה דקות, אולי שניות של שלוה צלולה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב. מלודי- פקיחת העיניים היא חלק מההכרח שכפה עליה אותו קול. סבל בפני עצמו. [ליצירה]
- [ליצירה] מדוייק בניסוח הרעיון(/ות). אהבתי. תגובה ארוכה יותר תבוא כשיהיה לי קצת זמן [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים.:) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! נהדר. כמו שלגוד כתב, עצמתי. רעיון מעניין וביצוע ייחודי. [ליצירה]
