כולם מסביבי מתים.
קוצים
בהלות
צרחות
פחד
ורק אני מחוללת בין הכרמים
חופשייה ומטורפת.
אם היה לי קצת שכל,
גם אני הייתי הולכת.
sough
-
מה חיוני יותר לחיים, זיכרון או שכחה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נותן הרגשה מדוייקת. נראה כאילו רק אחרי שנפלה היא שמה לב לפצע ולדימום. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים.:) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהרקפות קצת הולכות לאיבוד בתשליל הזה. אם ממקדים את תשומת הלב בהן הן נראות טוב, אבל עם הסלעים והצמחים ברקע הן מאבדות מהיופי. כדאי לך לנסות שוב מזוית קצת שונה. רעיון יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת ששילוב כל המרכיבים בתמונה יוצר את מה שראיתי ומה שניסיתי ללכוד- רגע של שלוה, של הרמוניה שנוצרה לרגע ושאולי לא תחזור. האם ובנה שפוסעים יד ביד הם חלק מהדגש של התמונה, והעץ והשיבולים רק מעצימים את התחושה. לצערי, כדי להעלות תמונה לאתר יש צורך להקטין מאוד את איכותה, ולכן התמונה יצאה כהה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. אולי זה בכוונה, וגם אם לא- שטף המילים מכה ויוצר הרגשה של דחיפות, של תחנון מתפרץ. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון על אדם שנרפא, אבל שלא חוזר להיות כבעברו- מקסים. אהבתי את ההשלמה עם השינוי ועימו תקוה קטנה בין השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] מדוייק בניסוח הרעיון(/ות). אהבתי. תגובה ארוכה יותר תבוא כשיהיה לי קצת זמן [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! השורה האחרונה מיטיבה לסכם את כל הכתוב. קצת מרירות, קצת התרסה. ואולי טיפ טיפה תקוה, אפילו אם היא קצת זועמת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! נהדר. כמו שלגוד כתב, עצמתי. רעיון מעניין וביצוע ייחודי. [ליצירה]
- [ליצירה] אנחנו עם שחי במציאות שכזאת, ששזורים בה דרך קבע כאב וגם תקוה. שיכולים להכיל עפיפון עם הריסת גוש קטיף, את יום העצמאות עם יום הזיכרון. ואולי פה הייחוד שלנו, היכולת לאסוף את הטוב ביחד עם הרע, ואולי הצרה, מאותה סיבה בדיוק. [ליצירה]
