[ליצירה]
ה'פלנטה האחרת', אני חושבת, היא לא הנפש הגרמנית.
ואיך תוכל לשפוט אותם? אני מכירה מקרוב את העימות הזה - צד אחד במשפחה ניצל על ידי הרכבות ששל קסטנר, צד שני נסע ברכבות לאושוויץ. השאלה 'ומה אם...' תשאר תמיד תלויה ועומדת; אבל אני לא מעזה לשפוט מה שעשו אנשים בשביל לשרוד--- כי כשמתחילים לגרד את הציפוי הזה של 'שואה, לא לגעת' ולנסות לכעוס עליהם - אני, אישית, לא מסוגלת לעשות את זה. ואני לא חושבת שלמי מאתנו יש את הזכות.
[ליצירה]
פלנטה אחרת...
מי שאמר זאת, היה קצטניק. ושנים רבות הילכה האימה הזו בינינו, בלי שמישהו נתן דעתו עליה פעם נוספת.
לי תמיד זה הפריע, אבל איש לא היה מוכן לשמוע. רק בשנים האחרונות, התחילו לערער. לא, חביבי, זו לא היתה פלנטה אחרת. כל זה קרה דווקא על אותה הפלנטה, שבה אנשים אכלו, שתו, רקדו, גידלו את ילדיהם בשלווה ונהנו מחייהם. כן, באותה הפלנטה קרו הדברים הנוראים הללו. להגיד "פלנטה אחרת", זה למצוא הקלה למרצחים השפלים ההם, ימח שמם.
[ליצירה]
לא נותרו לי מילים ואזלו גם הדמעות... הכל נאמר בצורה האמיתית ביותר שאפשרו לך המילים..
ישר כוח על הדיוק המחריד...
בעזרת ה' לגאולה שלמה.. יהיה טוב זוהי התקווה היחידה..
[ליצירה]
במשפט אייכמן אמר אחד העדים - ניצול שואה - (אינני זוכר את שמו): " זו היתה פלנטה אחרת. אנשים בפלנטה הזאת לעולם לא יהיו מסוגלים להבין את זאת, לעולם לא יוכלו לחשוב במושגים כאלה".
[ליצירה]
הדס, אנא -
אל תשפטי אותי!
אני לא ממש יודע איך לשפוט ואת מי. רק פשוט קראתי המון על מה שקרה בלודז', באופן ספציפי. היה שם מנהל יהודי לגטו, שבימים הכי קשים אטם ליבו, ניהל משרד עם כל גינוני המלכות, כשעבר ברחוב דרש מ'נתיניו' דרישות כבוד עד כדי גיחוך (אם אפשר לומר כך, במצב ההוא), הקפיד על לבוש הדור עם כפתורי זהב, והכי קשה - הסגיר יהודים! הלשין, הסגיר מרצונו, וכאלה דברים. מה היה בסופו? הוא הועלה על רכבת לאושוויץ, כמעט כמו כולם. 'כמעט' - כי הוא דרש קרון נפרד לעצמו, לשם הכניס את המכתבה שלו, ונסע כשהוא יושב על הכסא המשרדי המרופד שלו. וכל זאת, כשידע היטב היטב לאן הוא נוסע! אז לא, אינני שופט אותו. רק שיקפתי את מה שחשו לו ה'נתינים', לפי הבנתי את העולה מן הכתובים שבהם עיינתי. סליחה אם זה מפריע למישהו. אבל אי אפשר תמיד תמיד להתחמק ולהסתתר תחת הטענה ש'אי אפשר לשפוט'. יש דברים שצריך לומר, גם אם הם לא נעימים לכולם. (והרכבת של קסטנר, זה סיפור שונה לגמרי! גם חלק ענק של משפחתי שלי בא מ'שם' ברכבת הזו.)
[ליצירה]
רעיון יפה...אני שמחה של ויתרתי אחרי הבית הראשון שלא מעיד בכלל על המשך שיר טוב...הכתיבה יפה, אהבתי במיוחד את הים שקע נפשו אל תהומות. היתי משתמשת במצולות אולי, אולי לא..בכל מקרה. יפה מאוד
[ליצירה]
יומולדת הנה בא
אורי היקר, מלאנתלפים מזלטי"ם ליום הולדתך הקרב ובא. (+ארבע כמובן:)
שתזכה לעשות זאת עוד פעמיים, בנפש זרועת כוכבים, שיאירוה ללא חת, עוד ימשיך פרחלב זהב להשקותך מגביעליו (איזה יפה זה:) רוח אהבה המפעמת בך.
השפה הרהוטה, הניקוד העשוי במדויק
ודרכך שבשושנים סוגה
נעמו לי עד מאד.
אור זרוע לאוֹרי מצפת
כּנרת (לא כ"כ רחוקה:)
תקפוץ להשתכשך ביומולדת'שך. (כניסה חינם בשבילך:)
[ליצירה]
מתוק לאללה
פילוסופי עם פאנץ' פו הדובי.
בתור אחת שהייתה חננה רצינית בתיכון, ומאידך לא טרחה לחכות עד עשר כדי לאכול את הסנדביץ' שלה, ובאופן כללי לא הכי מסתדרת עם גבולות שרירותיים, אני לגמרי מזדהה.
[ליצירה]
יצירה גדולה, בכל קנה מדה. הדימויים - נכונים כל כך.
לו ידעתי אף אני לשים עצמי בתא ההקפאה, ולפרוס...
כידוע לך, אני בעיצומו של מסע אל המודעות העצמית. אבן דרך אחת, במסע הזה, מנוסחת כך: "היכולת להשלים עם המציאות, גם כשזה טומן בחובו פשרות כואבות - היא המפתח להישרדות". דומני שהלחם הזה, שנפרס לפרוסות והוקפא, מיומן מזה כבר ביישום ההשלמה הזו.
(אבל מי רוצה לשרוד מי?..)
[ליצירה]
משגע!
בתור מי שחי עכשיו את סיפוריו של רבינו, את ממש ממש, אבל ממש - קולעת בול לטעמי שלי.
איך את עושה את זה? זה משו משו.
לא נותר לי אלא להצטער על שאינך כותבת יותר.
[ליצירה]
הדס, אנא -
אל תשפטי אותי!
אני לא ממש יודע איך לשפוט ואת מי. רק פשוט קראתי המון על מה שקרה בלודז', באופן ספציפי. היה שם מנהל יהודי לגטו, שבימים הכי קשים אטם ליבו, ניהל משרד עם כל גינוני המלכות, כשעבר ברחוב דרש מ'נתיניו' דרישות כבוד עד כדי גיחוך (אם אפשר לומר כך, במצב ההוא), הקפיד על לבוש הדור עם כפתורי זהב, והכי קשה - הסגיר יהודים! הלשין, הסגיר מרצונו, וכאלה דברים. מה היה בסופו? הוא הועלה על רכבת לאושוויץ, כמעט כמו כולם. 'כמעט' - כי הוא דרש קרון נפרד לעצמו, לשם הכניס את המכתבה שלו, ונסע כשהוא יושב על הכסא המשרדי המרופד שלו. וכל זאת, כשידע היטב היטב לאן הוא נוסע! אז לא, אינני שופט אותו. רק שיקפתי את מה שחשו לו ה'נתינים', לפי הבנתי את העולה מן הכתובים שבהם עיינתי. סליחה אם זה מפריע למישהו. אבל אי אפשר תמיד תמיד להתחמק ולהסתתר תחת הטענה ש'אי אפשר לשפוט'. יש דברים שצריך לומר, גם אם הם לא נעימים לכולם. (והרכבת של קסטנר, זה סיפור שונה לגמרי! גם חלק ענק של משפחתי שלי בא מ'שם' ברכבת הזו.)
[ליצירה]
פלנטה אחרת...
מי שאמר זאת, היה קצטניק. ושנים רבות הילכה האימה הזו בינינו, בלי שמישהו נתן דעתו עליה פעם נוספת.
לי תמיד זה הפריע, אבל איש לא היה מוכן לשמוע. רק בשנים האחרונות, התחילו לערער. לא, חביבי, זו לא היתה פלנטה אחרת. כל זה קרה דווקא על אותה הפלנטה, שבה אנשים אכלו, שתו, רקדו, גידלו את ילדיהם בשלווה ונהנו מחייהם. כן, באותה הפלנטה קרו הדברים הנוראים הללו. להגיד "פלנטה אחרת", זה למצוא הקלה למרצחים השפלים ההם, ימח שמם.