[ליצירה]
משגע!
בתור מי שחי עכשיו את סיפוריו של רבינו, את ממש ממש, אבל ממש - קולעת בול לטעמי שלי.
איך את עושה את זה? זה משו משו.
לא נותר לי אלא להצטער על שאינך כותבת יותר.
[ליצירה]
פלנטה אחרת...
מי שאמר זאת, היה קצטניק. ושנים רבות הילכה האימה הזו בינינו, בלי שמישהו נתן דעתו עליה פעם נוספת.
לי תמיד זה הפריע, אבל איש לא היה מוכן לשמוע. רק בשנים האחרונות, התחילו לערער. לא, חביבי, זו לא היתה פלנטה אחרת. כל זה קרה דווקא על אותה הפלנטה, שבה אנשים אכלו, שתו, רקדו, גידלו את ילדיהם בשלווה ונהנו מחייהם. כן, באותה הפלנטה קרו הדברים הנוראים הללו. להגיד "פלנטה אחרת", זה למצוא הקלה למרצחים השפלים ההם, ימח שמם.
[ליצירה]
הדס, אנא -
אל תשפטי אותי!
אני לא ממש יודע איך לשפוט ואת מי. רק פשוט קראתי המון על מה שקרה בלודז', באופן ספציפי. היה שם מנהל יהודי לגטו, שבימים הכי קשים אטם ליבו, ניהל משרד עם כל גינוני המלכות, כשעבר ברחוב דרש מ'נתיניו' דרישות כבוד עד כדי גיחוך (אם אפשר לומר כך, במצב ההוא), הקפיד על לבוש הדור עם כפתורי זהב, והכי קשה - הסגיר יהודים! הלשין, הסגיר מרצונו, וכאלה דברים. מה היה בסופו? הוא הועלה על רכבת לאושוויץ, כמעט כמו כולם. 'כמעט' - כי הוא דרש קרון נפרד לעצמו, לשם הכניס את המכתבה שלו, ונסע כשהוא יושב על הכסא המשרדי המרופד שלו. וכל זאת, כשידע היטב היטב לאן הוא נוסע! אז לא, אינני שופט אותו. רק שיקפתי את מה שחשו לו ה'נתינים', לפי הבנתי את העולה מן הכתובים שבהם עיינתי. סליחה אם זה מפריע למישהו. אבל אי אפשר תמיד תמיד להתחמק ולהסתתר תחת הטענה ש'אי אפשר לשפוט'. יש דברים שצריך לומר, גם אם הם לא נעימים לכולם. (והרכבת של קסטנר, זה סיפור שונה לגמרי! גם חלק ענק של משפחתי שלי בא מ'שם' ברכבת הזו.)
[ליצירה]
יצירה גדולה, בכל קנה מדה. הדימויים - נכונים כל כך.
לו ידעתי אף אני לשים עצמי בתא ההקפאה, ולפרוס...
כידוע לך, אני בעיצומו של מסע אל המודעות העצמית. אבן דרך אחת, במסע הזה, מנוסחת כך: "היכולת להשלים עם המציאות, גם כשזה טומן בחובו פשרות כואבות - היא המפתח להישרדות". דומני שהלחם הזה, שנפרס לפרוסות והוקפא, מיומן מזה כבר ביישום ההשלמה הזו.
(אבל מי רוצה לשרוד מי?..)
תגובות