איש אחד התאבד.היה כתוב בעיתון. בגיל חמישים ושש, עם אישה, שני ילדים ואולי גם אושר. קצת מקומט אולי, אבל עדיין. איך אני יודע שמקומט ולא סתם קפל גיהוץ? לא יודע, מודה. גם לא כלכך משנה לי. מה שחשוב זה העיקרון- שאני מתאר לעצמי שלפעמים הסתובב לו איזה אושר תועה במקום בו תקוע לו היום כדור. מצאו את המכונית בשדה נטוש ליד הרצליה. היו בטוחים שזה מחבל עד שבמקרה מצאו את המכתב בתא הכפפות. כתב שפתאום קם בבוקר וגילה שהוא אבא שלו. ביקש סליחה, הבנה והתחלה חדשה, ואז גירש עצמו מכאן. גרם לי לחשוב על זה ש... אני יודע שכל זה לא מעניין אותך. רואים בעיניים העייפות שלך. מבין אותך. גם לא ממש ציפיתי שתתעכב על ידיעה קטנה ולא משמעותית כזאת, ולא מאשים אותך. באמת שלא. מתאר לעצמי שדברים חשובים יותר רצים לך בראש. סתם קראתי בעיתון על איש אחד שהתאבד והיום הוא קבור בעמוד עשרים ושש למטה, ופתאום חשבתי לעצמי שלך תדע, אולי זה אתה.