‏26/09/2003 ואנחנו חיים את חיי מתינו מעלים על ראשינו צעקת דם קדושים! המון רב מרגבי גטאות עפרי משרפות מהיסטוריה מרושעת היסטרית איומה. ארץ מוכה ונרדפת. ואני רואה אותם! רואה אותם באים. ממרחבי אופקים. טורים טורים, עוברים בסך. יש עוברים, להם חוברו עלילות. יינות של פסח אמרו הצרים, מבציר דם נצרים, נוצריים, כלענה מרירת ימים, בכיים בכי צווחני. ויש אחרים, מגוללי אשפתות, שרידי סבונים מריחים טוב, מהולים בריח הזבל, רמוס מגפיים שחורות נוקשות. ועוד אני רואה מתים, צעירים ורעננים עברו לפני המחנה וצעירים נשארו לפני המחנה, תחת מצבות האבן. ולכל מצבה גיל: קבוע וצעיר נצחי. ארץ מוכה ונרדפת. קמו קמים, עמי בער, לחטוף לחמוס לחלק שלל, לחלוב לשד האומה, לצמק שדיה, לחולל עוועים לרנן על הדם. כובשים מובסים. מיליטריסטים מתחסדים בכישלונם. ויש אחרים יוצרי גיהינום מעלי אש תופת, כמו שם, תחת שמי עופרת מושחזים היטב בדולפינריום. ארץ מוכה ונרדפת. מתים רבים אלייך יבואו. מכל קצוות. יישבו על כסאות העם, תחת כל כוכב נופל. קורס תחת עול רשעות לבנה, וחרב אויב מתהפכת. יצלצלו פעמוני הפסקה. ושוב יצלצלו, יקראו אל החדר. ואין אור שיברא את החושך. ואין חושך שיאיר את האור. מבוכה ארוכה על קרונות משא לעייפה עוברת, ופזורי תקוות מתכתשות בחרוק השרשרת .מישהו יורד במעלה האבדון ארץ רדופה, הרוסה, עוד נושמת.. מאי שם עולים הקולות. האכזבות. המחאות. הדרישות .. ואני עוד רואה אותם באים. ממרחבי אופקים. טורים, טורים, עוברים בסך. מסתכלים אל ערי מסכנות רואים ובוכים. ושתיקתם צעקנית, מאשימה וכואבת. ארץ מוכה ונרדפת.