כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
הבטחות לשקופיה
אני רוצה להבטיח לך הבטחות
אבל יש לי הרגשה שמותר לי רק אחת
לקטוף לך את הירח לא יצא
ובעניין השיער, רוצה להבטיח, אבל אם לא?
מעדיפה להבטיח לך שהאהבה שתמצאי
תהיה בריאה, בעלת נפח, עם צבע משגע, שלא דוהה, מתולתלת במידה, שובבה ולא מעיקה, ושתוכלי להתגאות בה גם אחרי 20 שנה, ולחפש עבורה שמפו לאהבה בריאה.
הולך?
[ליצירה]
מתוק מדבש
אה.. אמן המילים, אורי. שירך מתוק מדבש.
בקצב מתוקתק של שעון, ועם קריצה חמודה של קוקיה.
אהבתי גם את תגובתה הציורית של "מישי",
ואגב, דומני שהיה צ"ל "חכם על קטנים" ובטעות נכתב ההיפך.
[ליצירה]
ובגלל כל זה
ולכן - תקום לתחיה עכשיו
אם אין טעם במוות הזה, ואם לא ייצא כלום מהמוות הזה, מה שנותר הוא לזכור את אבותינו, שהעריכו יותר את החיים.
ולחיות!
[ליצירה]
דמעות כחולות
לפעמים קשה פשוט להבין כמה סבל יכול ליפול על אדם אחד
ואז אנחנו פשוט שותקים בהכנעה ומקוים בשקט שיסורי איוב ידלגו עלינו, כי אין לנו כוח לזה.
[ליצירה]
ואולי הכל מתבהר
והבלבול מקבל אור אחר, אם ניתן קצת פחות נפח לאנשים שבחיינו,
ונתייחס קצת ל"במאי" שרשם להם את הטקסט/התפקיד,
ואז נוכל לקבל פרופרציות אחרות
לגבי הסצנה הזו ואחרות
(סתם הרהור מבין הדמעות האישיות שלי)
[ליצירה]
אהמ
יש פה הרבה חידושים עבורי
(זה באמת מה שמתרחש סביבי כשאני כובשת את עיני בסידור?)
אבל לא הבנתי מאיפה ולמה תיאורי הגועל?
האם יש איזו חובה להרוס כל הנאה שמפואית ברסיסי בשר מדממים?
לא ברור לי
תגובות