כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
ואולי הכל מתבהר
והבלבול מקבל אור אחר, אם ניתן קצת פחות נפח לאנשים שבחיינו,
ונתייחס קצת ל"במאי" שרשם להם את הטקסט/התפקיד,
ואז נוכל לקבל פרופרציות אחרות
לגבי הסצנה הזו ואחרות
(סתם הרהור מבין הדמעות האישיות שלי)
[ליצירה]
ראשים מדברים
מקסים, אף שלדעתי "זה תמיד עובד"??? רק בסרטים הוליוודיים,
אבל יחד עם זאת, סיפורך מצליח להישאר מאוד ישראלי.
אהבתי את הסיום, ולא רק בגלל ההפי אנד (הוליווד כבר אמרנו?) אלא בגלל סגירת המעגל המילולית, שבה הוא לוקח אותנו בעדינות שוב אל אותו משפט חביב (אף שאני חלוקה עליו...)
[ליצירה]
סכין בלב
אין מלים יותר מדוייקות לתאר את הכאב
ואת הטירוף במציאות ההווית שלנו
ובחיים הירושלמים שלנו,
איכשהוא ידענו משהו, כשהיינו ילדים ושנאנו את השם הזה
[ליצירה]
מתוק מדבש
אה.. אמן המילים, אורי. שירך מתוק מדבש.
בקצב מתוקתק של שעון, ועם קריצה חמודה של קוקיה.
אהבתי גם את תגובתה הציורית של "מישי",
ואגב, דומני שהיה צ"ל "חכם על קטנים" ובטעות נכתב ההיפך.
[ליצירה]
אך כמה טוב שהתגלגלתי לכאן
את השיר על מרב אני מכירה מהספר, אבל השרשור שאחריו - חבל על הזמן.
ועכשיו באמת חבל על הזמן, הבוקר רק התחיל יש מה לעשות.
ישר כוח לחרזנים המקסימים!
כיף צרוף!
תגובות