כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
מוציא חמה מנרתיקה
תודה לכם, ותודה למוציא חמה ממקום שבתה, שברור שכאשר היא יוצאת גם מצב הרוח שלי מתעופף לעננים בהתאם.
השירים האלה נכתבו בתקופה סגרירית, ושכבו אצלי בהתלבטות אם להעלות אותם או לא. אבל בכל זאת אמרתי, אי אפשר להתעלם ולהתכחש מצרור הרגשות האלה כאילו אינם קיימים.
הנחתי שיש אי אלו (א)נשים שיזדהו, עם הסגריריות, או עם תחושת הכבדות והכבלים של תינוק חדש.
תגובות