כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
אורנה דן
-
בת 42, נשואה ואם ל12, מדריכת זוגות לקראת כלולות, מטפלת אנרגטית ותומכת לידה.
האתר האישי:
www.metaplim.co.il/orna
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אופס כל אחד והאסוציאציות שלו ואני חשבתי שהכותרת "איחור" מספרת על סימני השאלה שלנו כלפי גופנו פנימה. האם מתחיל להיווצר כאן בפנים משהו חדש? (אפשר לאחל איחורים מהסוג הזה?) [ליצירה]
- [ליצירה] למה שוב למה שוב לקחת שורה משיר מוכר במקום ליצור כותרת מקורית. שיר כתוב יפה, עצוב וחתום מידי, לא ברור ממש הקשר בין ההתחלה והסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשים מדברים מקסים, אף שלדעתי "זה תמיד עובד"??? רק בסרטים הוליוודיים, אבל יחד עם זאת, סיפורך מצליח להישאר מאוד ישראלי. אהבתי את הסיום, ולא רק בגלל ההפי אנד (הוליווד כבר אמרנו?) אלא בגלל סגירת המעגל המילולית, שבה הוא לוקח אותנו בעדינות שוב אל אותו משפט חביב (אף שאני חלוקה עליו...) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד חרוזים קולעים, קצב נעים, שיר חמוד. כיף. [ליצירה]
- [ליצירה] חלומי! תיאור כה מדוייק הנסיון הזה לזעוק בתום החלום והקול שלא בוקע מהגרון טוב שיש בוקר... [ליצירה]
- [ליצירה] ביטוי עדין מבטא בעדינות לירית את הבלגאן והכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע חמוד ונוגע [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק מתוק! קראתי פעמיים עד שנתפס. עדין ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי החסרתי פעימה במשפט האחרון. לקח זמן עד שירד האסימון. חריף מאוד בנסתרותו. [ליצירה]
- [ליצירה] דמעות כחולות לפעמים קשה פשוט להבין כמה סבל יכול ליפול על אדם אחד ואז אנחנו פשוט שותקים בהכנעה ומקוים בשקט שיסורי איוב ידלגו עלינו, כי אין לנו כוח לזה. [ליצירה]
תגובות