ועל כולם, אלוה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו. ועל כולם - על שבאומר ועל שבשתיקה ועל שבמעש ועל שבמחדל. סלח לנו, וכי אינך אלוה סליחות? מחל לנו, וכי איני ראוי שתמחל לי? כפר לנו, וכי מה חטאי זולת חולשה שנתתי בי? הו אלוה סליחות, אתה היודע כמה קשה לי לקבל כל דבר, אלא אם כן יש בו ליטוף לאגו הנפוח שלי. אפילו מחמאה אני בודק בשבע עיניים, שמא אינה די ראויה, שמא אינה אומרת אלא מקצת שבחי, והרי אני מייחל לשמוע שבחי כולו נישא בפי-כל יומם ולילה, כדי להפיח עוד ועוד רוח בבלון גאוותי ולסתום את החור הגדול בנשמתי. סלח לי, איפוא, אלוה סליחות, על דברים שיוצאים מפי ופוגעים ופוצעים, ועל שתיקות שאני שותק, ומערער בהן ביטחונם של קרובים ורחוקים, ועל מעשים שאני דורס בהם ועל מחדלים שאני מקפח בהם. סהדי במרומים אתה, אלוה סליחות, שכל שאני אומר ושותק ועושה וחדל – שגגה הוא ולא זדון-לב. סלח-נא, מחל-נא, כפר-נא. עבד