בערב שבת בערב שבת נפשי מהלכת בחצר ביתנו הישן, בפיירברג פינת "לאן?", לפקוד קבר-אחים של צחוקי ילדותי, ששוספו באיבחת-מבט של אימי ("שכחת שאבא מת?!"). בערב שבת אני שב לבית הכנסת, שבו הייתי קורא את הקדיש. קמצוץ טבק של פיינשטיין הזקן מדגדג בנחירי, ותולה בם עיטוש שאינו מתגשם. בערב שבת אני מוריד את מעיל ילדותי, מקולב שנתן לו צורה של מלבן או טרפז, ומבקש להניחו על כתפיי לחצי-שעת-בין-ערביים, ספק חשכה, ספק אינה חשכה.