אמור את שמי לו בחלום אראה אותך, לו פיסת צילה של בבואה בזווית העין תחמוק, או בן-גונו של צליל בבדל אוזני ינשוף, לו אדע כי בי נשארת. רק האבן לי נותרה, חלקה כקרח בזירה, ואני חורט בה באיזמל, אך כלום אינו נכתב בה. תן לי אות, אמור את שמי, הֵרָאֶה לי בליל חורף ואדע כי בי היית, כי בך הייתי, כי בנך הייתי.