שלמה בלבה יצאה התמה רקדה בשמלה זוהרת ככלה בדרך עם תרמיל יצאה לחופש סיפור קראה ושרה לעוצם הנפש לקחה עצמה ועפה ביד עם הבודד ארזה אושרה וזמרה למראות הכבד ניגנה במיתרי נפשות נפולות והפריחה כל קריאות מתות מסביב ננעצו עיניה להרס ומוות אך נשמה הדם ובתוכה נפרצת משכה רגליה וגופה עד הנפל בנתה עצמה והמשיכה בדרך השפל הביטה בעיניים תמימות לעצב ליטפה את עורו ולבו של הסבל חיתנה האהבה והאכזבה כאוהבי נצח טפלה והובילה בנכונות מוצדקת השבח מגששת בכוחה בין מציאות לדמיון מוצאת עצמה בין הנסיך והארמון בשביל של קרע המציאות והיופי צוחקת הקרקע הוא הרקיע ואת החופש ממששת סוד חייה וגבורתה גלוי בסתר זוהי נשמתי ונשמתנו בכל מקרה של שבר.