בס"ד. כאשר נפרץ הסכר דמעותי פרצו ושטפו את העולם שיטפון מזכך, מטהר, ואז בכיתי על פרידתי ממעיין, על ילדתי הקטנה שנלקחה ממני , נלקחה לבלי שוב , והיא ילדה בת שבע, שמרוב רצונה לחיות עשתה הכל כדי לעשות כדי ליצור.. אני בוכה על פרידתי ממעייני, שכל חייה אספה מלאכים ופיות קטנות, שהקיפה את מיטתה ביצורים הרכים בעלי הכנפיים, עד שהם לקחו אותה ממנו שציירה וצחקה רקדה וכתבה עד כלות, שלימדה אותי לחיות. דמעותיי שוטפות ופורצות את סגור ליבי ואני אובדת בהם, איני יודעת כיצד אמשיך עם אובדן כזה שהיה בתוכי חודש לא יכולתי להוציא דבר... לא כאב לא דימעה, לא יכולתי לדבר ולא לשתוק בתוכי הכל קפא ומת, ... בוכה... ומתנקה...