כן אני הוזה,
למראה עיר זרה
והיא קומצת ידה הפתוחה
מבלי לתת לי
ולו אצבע אחת
לרפואה
כן אני הוזה,
מבין קרעי חלום
ללא כל בסיס מציאות,
ואובד, כן אובד
בין ארבע כנפות
הארץ של דמיונותיי
אי שם בקרעי עננים
של חלום שנשבר
ואיננו
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
[ליצירה]
שיר מתנה
לכבוד טלי פחימה:
בחורילה בת פושקנצה וסוס יאור
אשר הלכה בדרך בן בעור
בדיוק כשפרעה ניעור
והטילה לבור.
וטלי פחימה הגדולה
מילמלה ומילמלה
ואז אור הבהיק
וירושלמי הופיע והדליק
אבל נשאר כדי להציק
ועליה בטעות הריק.
והשב"כ בא מהונגריה
וכיבה עליה סיגריה
ואת ירושלמי קיבל
כמרגל ואף כמחבל
והוא נחקר במתקן
וצרחותיו נשמעו עד כאן
ואני עליו ברחמים
הגנבתי לו סל מטעמים.
וירושלמי המרוכך
עבר מיד מהפך
נעשה כהנא חי
וצעק ססמאות
עד בלי די
[ליצירה]
אפשר לומר כי ציורייך הם שירה!
ממש מזכיר שיר שכתבתי לפני שנתיים בערך:
רץ אל המלכה -אביב וסתיו
---------------------------------
הבקעת שורות, מילים
צעדת ודילגת לאלפים
הבקעת, זרמת, פילחת
אצלה נותרת רץ שחור.
עבורה נותרת במשבצת
וכשעשית צעד לכיוונה
הורדת מן הלוח.
וזה נמשך כבר שנים
על אותה משבצת כניסה
הכניסה אל ארמונה
של המלכה הלבנה.
כשביקשת לפנים משורת
ועלית משבצת נוספת
נדחפת על ידי הפרש
נפלת לשלולית
והוכתמת והתלכלכת
נותרת טוראי פשוט
צועד, דורך במקום
בוטש את קרקע הלוח
מקלל בפה כואב
אוכל את הלב.
[ליצירה]
---
תודה על המשוב :-)
זהו אך שעשוע אינטלקטואלי-
איך אירוע קטן בהיסטוריה, שלא היה חסר הרבה שיקרה (התנקשות בחיי קולומבוס) משנה את כל ההיסטוריה במהלך השנים הבאות...
תגובות