כן אני הוזה,
למראה עיר זרה
והיא קומצת ידה הפתוחה
מבלי לתת לי
ולו אצבע אחת
לרפואה
כן אני הוזה,
מבין קרעי חלום
ללא כל בסיס מציאות,
ואובד, כן אובד
בין ארבע כנפות
הארץ של דמיונותיי
אי שם בקרעי עננים
של חלום שנשבר
ואיננו
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
[ליצירה]
כל הכבוד
מאמר משובח כמו תמיד, ניכר כי הנך משקיע בו רבות ועל כך תבוא עליך הברכה:
בוא ולא נלך רחוק, והנה שכנינו הפלסטינים זוכים לשיעורי גידול אוכלוסיה מן הגבוהים בעולם:
בתקופת מלחמת העולם הראשונה היוותה האוכלוסיה הערבית פלסטינית בעבר הירדן ובארץ ישראל כחצי מיליון נפש, אני מסיק מכך, בערך, שהאוכלוסיה כאן מנתה כ300,000 נפש.
בשנת 1948 כמיליון וחצי.
בשנת 1967 כשלשה מיליון (הפליטים ברחבי ערב,תושבי יש"ע, תושבי מדינת ישראל)
בשנת 2003(כיום) הם מונים בערך כששה שבעה מיליון.
"ויפרו וירבו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם"
תגובות