כן אני הוזה,
למראה עיר זרה
והיא קומצת ידה הפתוחה
מבלי לתת לי
ולו אצבע אחת
לרפואה
כן אני הוזה,
מבין קרעי חלום
ללא כל בסיס מציאות,
ואובד, כן אובד
בין ארבע כנפות
הארץ של דמיונותיי
אי שם בקרעי עננים
של חלום שנשבר
ואיננו
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הזיה עצמה בכל מקרה אינה רצויה, פרט לזו המביאה ויוצרת שירה. חבל שאתה אובד בין קרעי חלום והזיה. צא נטוש את העיר הזרה אל השדות, שאף אויר והתמלא תקווה. חזור אל העיר והיא כבר לא תקמוץ את ידה, כי היאוש והתקווה הם בעיני המתבונן.
[ליצירה]
נכבה?
אם היינו מנוצחים לא היית כאן בכדי לכתוב את השיר. אם כי הפליטים הפלסטינים בהחלט סבלו, בין השאר בשל האחים שלהם שכמעט ולא נקפו אצבע לטובתם.
דע לך שגם יהודים היו פליטים במלחמת העצמאות: יישובי הספר בנגב ובגליל התקרונו מנשים וילדים ומכוחות בלתי לוחמים. שכונות הספר בירושלים ובתל אביב התרוקנו. אמנם לאחר המלחמה שבו פליטים אלו לבתיהם. אך פליטים הם היו, ולו לכמה חודשים. אתה מתעלם מהעובדה שבין נובמבר 1947, עד מרץ 1948, בתקופה בה היישוב העברי רק התגונן, נפלו ונרצחו כ-2000 יהודים. חלק גדול מהם אזרחים. אפילו בשלוש שנות האינתיפאדה השנייה לא הגענו לכמויות שכאלו. אז אל תהיה גאון ואולי תקרא נכוחה על מלחמת העצמאות. אני בטוח שאם היית נוכח כאן ב-48 היית נלחם (או שהיית בורח מן הארץ)
[ליצירה]
מה כבר , לאן נמוך יותר מזה יכולת להגיע? השאלה היא מה כבר קרה ביום הזה? מה עשית?
ואם תשאל הרבנית (בתש) מה עשית. מה תאמרי לה?
ומה תאמרי לי?
ומה תאמרי למר שמואל ירושלמי?
והעיקר- מה תאמרי לפני היושב במרומים?
תגובות