מנגינות עצובות מתנגנות בי,בשקט.
מחלחלות עמוק לתוך תוכי.
מייתרים קרועים , הם ידיי וכוחי,
מתעתעים את דימיון הצליל.
ולילות ארוכים הם מילים שבורות,
ותווים ארוכים הם תקוות נכזבות.
מנגינות שקטות זורמות לאט,
רוצות לבכות את האהבות הרעות.
ודמעות של זהב נושרות על החולות,
מסמנות רעב ומנגינות רחוקות.
צלילים סדוקים וקולות נכזבים,
מציתים את הלהבה והכאב נדלק.
הייאוש מזכיר לי אותך,
וכמה שאני לבד.
תגובות