סיכום סדנת "כתיבת זיכרונות" עומדים אנו לפני סיום השנה, של זו הסדנה, "כתיבת זיכרונות" שמה. מקווים ומתפללים להמשכה, בשנת הלימודים הבאה. באנו אל הסדנה, אנשים שה לזה זרים, אשר הגיעו ממניעים שונים. אחד רצה לכתוב את תולדות המשפחה, אחר – את סיפור חייו אשר חווה, או ב"כתיבה יוצרת" נפשו חפצה, אך משלא נזדמנה לו הצטרף לזו המצויה. אט, אט, דרך קריאת ושמיעת הסיפורים, למדנו להכיר, את ריקעם ועברם של האנשים. יש אשר לקחו אותנו בסיפור חייהם, במסע הזמן, במנהרות – אל השואה, על המראות והנוראות. אחרים עשו זאת על-ידי תאור: תמונה, שדות נרקיסים, ממתקים, או איבוד נעל-אדומה, לימדונו פרק בתולדות קליטת העלייה. פרקי תולדות הציונות מתנועת "בלאו ווייס" בגרמניה, עד למוזיאון "חמד" שחנך יצחק מאיר המתעד הגדול –לו כל תמונה ופיסת נייר כתובה – חשובה. סיפור המחתרת הציונית בעיראק והעלייה הבלתי לגלית משם. פרקים בתולדות הישוב, לימדונו אחרים, דרך סיפורים – סיורים ברבעים העתיקים – של צפת וירושלים ותאור בית הכנסת "החורבה". סיפורים אחרים הביאונו לשכונות תל-אביב הישנה – כמו נורדיה על צריפיה, הפצצת תל-אביב בימי מלחמת העולם השנייה. המאבק בבריטים ומתן מסתור ללוחמים בהם – לפעמים גם ללא ידיעה. סיפור נפילת גוש-עציון, על-ידי מספרת, אשר הייתה אז, עדיין – ברחם אימה. יש כאלה שסיפוריהם לא היו "אלה תולדות…" אלא, מפגשי זיכרונות עם חברים מהעבר, אשר בעת צפי לזה המפגש, צבעו "במכחול קטן את כל הזמן שעבר בזהב", כך גילינו שהמספרת היא – אמן. לבטי "הגיל השלישי" – בבלדה, או בסיפור גניבת תפוזים, על-ידי אישה. הצצנו אל חיים פרטיים של אנשים, דרך סיפורי פרידה מבתים, בעקבות התייתמות של מבוגרים. התוודענו למוסר עבודה ומורא החברה – מה הוא היה. עוד כהנה וכהנה, בזו הסדנה.